שירת נשים היא הסימפטום למחלה
הוויכוח שקורע את הציונות הדתית בין המתונים למתחרדים הגיע לצבא. העניין אינו כן או לא שירת נשים, אלא המשך של מאבק בעל מאפיינים של הרס עצמי
ראוי היה כי יסתפק בהמלצתו, שבהופעות של זמרות, "יש לפטור את אלו שהדבר פוגע ברגשותיהם" ולא ידרוש, כי "בטקסים צבאיים יובאו זמרים ולא זמרות". שירת נשים אינה המחלה של הציבור הדתי-לאומי; היא הסימפטום.
הוויכוח שקורע את הציונות הדתית בין המתונים למתחרדים – הגיע לצבא. העניין אינו כן או לא שירת נשים, אלא המשך של מאבק עקרוני ועמוק, בעל מאפיינים של הרס עצמי.
חלקים בציבור הדתי-לאומי הולכים ומתחרדים, וכבר יש להם כינוי: חרד"ל – חרדים-לאומיים. הם דורשים הפרדה בין בנים לבנות כבר בחצר בית הספר היסודי, מסתמכים רק על רבניהם, דורשים כשרות מהודרת, ונוטים לגור בשכונות משלהם - מאפיינים של הציבור החרדי.
מצד שני, הם משרתים בצה"ל ובשירות לאומי (לרוב שנה אחת), יוצאים לעבודה במגוון מקצועות, נאמנים למדינה - מאפיינים של הציבור הציוני.
צה"ל נמצא בדיוק בנקודת התפר בין תפיסות העולם הללו. הם רוצים לשרת בצבא, ביחידות הקרביות ובסיירות; שואפים לקצונה; מחויבים להגנת העם והמדינה. אבל גם רוצים שלא יכריחו אותם לשמוע נשים שרות.
הבעיה לא הולכת להיעלם. אם כבר, היא תגבר – בין אם לנוכח ההתחרדות של הציבור הדתי-לאומי, ובין אם לנוכח הקריאה (של הציבור החילוני והדתי-לאומי) לגייס לצבא גם חרדים ממש, קריאה הנענית בשיעורים הולכים וגדלים. זו נקודת המוצא
העולם הצה"לי משתנה. בתקופת שירותי בראשית שנות השמונים, היה ידוע לכל שיש מקומות בצבא שבהם לא שומרים כשרות. היום, משגיחי הכשרות כמעט ואינם צריכים לריב. החיילים עצמם רוצים שחבריהם שומרי המצוות ירגישו בנוח. וכך, גם במפגשים החברתיים דואגים לצאת למקומות כשרים או להביא לבסיס אוכל כשר.
בן-גוריון קבע עם הקמת צה"ל, שהאוכל בו יהיה כשר. חייל דתי אחד – הסביר האיש שממש לא היה שומר מצוות – אינו יכול לאכול טריפה; ל-10,000 חיילים לא-דתיים לא יקרה כלום אם יאכלו כשר.
אין שום סיבה שאותה רוח של אחווה וכבוד, לא תופעל גם בנושא שירת הנשים. איש לא יכול לדרוש מהחיילות להפסיק לשיר; כל שביקשו היה להתחשב ברגשותיו של חלק משמעותי מהקהל.
וגם הצד השני חייב להתחשב. בטקסי ההשבעה, יכול חייל לבחור לקבל את הברית החדשה ולא את התנ"ך. הפקודות מחייבות לכבד גם את מי שדתו אינה היהדות. מי שאינו רוצה לשמוע שירת בנות – שיבקש מראש לשחרר אותו מהפעילות. צה"ל ידע, בעת פינוי גוש קטיף, להימנע מהצבת חיילים במקומות בהם יתקשו לבצע את תפקידם. אין שום סיבה שלא יידע כיצד לאפשר לחיילים להימנע מפגיעה ברגשותיהם ובאמונתם.
יש רבנים הקובעים שאפשר להאזין לשירת הנשים. כך הרב יובל שרלו, כך הרב שלמה אבינר, וכך הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע. האחרון סקר רשימה יסודית, מעמיקה וארוכה של מקורות הלכתיים בנושא והסיק, כי ניתן להקל בשמיעת קול זמר של אישה, כאשר ההערכה היא שמדובר בהקשבה תמימה ובשירה תמימה.
יש להקנות מראש לצעירים החרד"לים ולרבנים שלהם את הכלים וההבנה של המצופה מהם בעת השירות הצבאי. יש ליצור דו-שיח בין הצבא לבין ראשי הישיבות, במטרה להגיע להסכמה שתפטור את החיילים הצעירים מן ההתלבטויות, ואשר תובא מראש כהנחיה מחייבת משותפת.
חובת השירות בצה"ל והמחויבות לשוויון בנטל יוצרות, מטבע הדברים, דילמות הנוגעות לשירות המשותף ולשילובן של כלל האוכלוסיות המשרתות. דילמות אלה מחייבות שיח פנימי ושיקול דעת של המפקדים, שבסיסם הקפדה על כבודם של כל חייל וחיילת.
הכותבת היא מרצה בבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר אילן ופעילה חברתית.
www.AlizaLavie.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם