הזמן היהודי
ראש השנה הוא יום הולדתו של האדם הראשון ובעצם של כולנו. זה הזמן שלנו לעשות חשבון נפש ולתקן את עצמנו, ואולי גם את העולם
אולם כבעל משפחה, חוכמתה ועוצמתה השקטה מובנות לי בלי הסברים מיותרים. להפך, ככל שתעמיק לחקור ולדוש בה, הברכה תאבד מקסמה. אגב, ביידיש יש את גרסת הנגטיב: "שיהיו לך חיים מעניינים". ויקיריי, אין קללה נוראה ממנה.
כי פה בארץ הטובה, מולדתנו הנכספת, ואין בי טיפה ציניות, מתבקש שיעמום. שנה של פיהוק אחר פיהוק. שנה של כותרות פרוזאיות על סכסוכי עבודה, מזג אוויר ועבירות שאין עמן קלון. שנה שבה תינוקות לא יירצחו בפיגועים, שנה נטולת מלחמות ורקטות, שנת טוסקנה בישראל.
שנת שלום אמיתית ולא הסכם שתכליתו הונאה שמטרתה חיסול המדינה היהודית. שנה שבה השבטים המסוכסכים המרכיבים את האומה העתיקה בהיסטוריה ימצאו נקודות ממשק, חיבור וחיבוק.
שהרי אם יצא משהו טוב ממחאת הקיץ של השבט הלבן, מעבר למסקנות והצעות ועדת טרכטנברג, הוא גסיסתה של הציניות. של המבט המלגלג מבחוץ, של הצופה היורה הערות סרקסטיות על עלילת הסרט שהוא חיינו כאן. את חשבון הנפש על כולנו לעשות. אין פטור. כל השבטים. עלינו להתעורר מעיוורון דוגמטי שרובנו לוקים בו, בין אם מתוך אידיאולוגיה ובין אם מתוך נוחות. וכן, גם הח"מ ועמיתיו למקצוע.
אלוהים רוצה אותנו טובים יותר
"שנה" בעברית היא מילה נרדפת לפועל ח-ז-ר. לפיכך "שנה חדשה" היא אוקסימורון. זהו מהותו של הזמן היהודי, זמן מעגלי, שבו הזמן היהודי מנותק ומחובר לזמן הכללי. זמן מטפורי. כיוון שכך יש אפשרות לכלל ולפרט לתקן את עצמו ולסייע בתיקון העולם.
ראש השנה היהודי הוא האירוע המכונן, נקודת המפנה שבין עולם התוהו לעולם בעל סדר ומשמעות. בא' תשרי נברא אדם, האדם הראשון. אבינו האחד, הקדמוני. בא' תשרי אנו חוגגים את הולדתו, הולדתנו, הולדת אדם שנברא בצלם,
אדם בעל בחירה חופשית, ולפיכך אדם שיכול ומסוגל ליצור ולבנות, לקלקל ולהרוס, אך גם לתקן.
בניגוד לדתות אחרות שבהן הגאולה ותיקון העולם נשענים על להב חרב מתהפכת או במוות מיוסר על הצלב, האלוהים שלנו נותן צ'אנס בתוך המציאות הקיימת. אלוהים שבין אם אתם מאמינים בקיומו ובין אם אתם מאמינים שאבות אבותיכם המציאו אותו, האלוהים הזה רוצה אותנו טובים יותר, מתוקנים יותר, מוסריים יותר, פה בעולם הזה, על קלקוליו, קשייו ועיוותיו. שנה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם