מחאת המתמחים: דרושה רפואה מונעת
חבל שסגן שר הבריאות לא ניסה לפתור את בעיית הרופאים הצעירים כמו שהיה מטפל ביעילות לו היה משבר בתקצוב תלמידי הישיבות
הטעות האחרונה של ליצמן הייתה ההדלפה המטופשת על כוונת משרד הבריאות לייבא רופאים מחו"ל שלא קיבלו את ההסמכה הרשמית - ובלבד שימלאו את מקומם של המתמחים. לחלופין דובר על דחיית גיל הפרישה לפנסיה לרופאים.
ההחלטה של הרופאים המתמחים להתפטר, שאמורה להיכנס לתוקפה היום, היא יוצאת דופן וחריגה. אבל גם הסיטואציה שאליה נקלעו אינה שגרתית. ההסכם הקיבוצי שנחתם עם ההסתדרות הרפואית (שהייתה אמורה לייצג גם את האינטרסים של המתמחים) קיפח אותם לטענתם.
הנתונים היבשים מראים שהם צודקים. ברוח המחאה החברתית והדרישה לצדק חברתי שלפו המתמחים את הנשק הדמוקרטי היחיד העומד לרשותם. לא שביתה אלא התפטרות קולקטיבית. המהלך חסר התקדים הכניס את ליצמן לסיטואציה שאינו מורגל בה ולהלך רוח לוחמני.
סגן שר הבריאות אינו מורגל במחאות שבהן העובד מוכן להקריב ברוב ייאושו אפילו את מקום עבודתו. חבל שליצמן, המורגל בשיטות של סחטנות קואליציונית, לא ניסה לפתור את בעיית הרופאים הצעירים כמו שהיה מטפל במשבר בתקצוב תלמידי הישיבות.
ליצמן העדיף לכעוס. הוא כעס על המתמחים שראה בהם כפויי טובה. הוא גם רתח על מנהלי בתי חולים, ובהם פרופ' רוטשטיין, שהזדהו איתם. ראשי משרדי הבריאות והאוצר לא מבינים מדוע מסכנים המתמחים את מארג יחסי העבודה ואינם מתיישרים עם ההסכם הקיבוצי שנחתם עם הארגון היציג. למרות זאת נראה שלמען המתמחים יש חובה במאמץ נוסף. המדובר במשאב אנושי וכלכלי יוצא דופן.
בעולם משוועים לכוח אדם איכותי כמו הרופא הישראלי שייחטף בכל מקום בתנאים טובים הרבה יותר. את הבעיה היה ניתן לפתור עוד בתחילת הדרך לו היו קשובים
גם במשבר בין העובדים הסוציאליים נעשה מקצה שיפורים בהסכם לאחר שכבר נחתם עקרונית. ההסכם הקיבוצי עם הרופאים נחתם לתשע שנים, שזו תקופה אין-סופית במונחי מדינת ישראל. אפשר להבין מדוע מאות המתמחים אינם רואים את האור הממתין להם בקצה המנהרה בסוף התקופה.
אם לא מוכנים לשלם את המחיר מן הראוי לשלם מחיר אחר - לכבד את חירותם ולהניח להם להתפטר. אם אכן הסכנה לחיי החולים מטרידה את ראשי משרד הבריאות והאוצר, הם מוזמנים לחבר למתמחים את האינפוזיה הפיננסית. זה מגיע להם.