געגועים למזרח תיכון ישן

30 שנה חלפו מרצח סאדאת ומתגליתו של זוכה פרס הנובל פרופ' שכטמן. מה הקשר? שאר הרוח שהיום כבר כמעט לא קיים

אביעד פוהורילס | 6/10/2011 5:50

תגיות: סאדאת,שכטמן

קו אחד מחבר בין רצח אנואר סאדאת, היום לפני 30 שנה, לזכייתו אתמול של פרופ' דן שכטמן בפרס הנובל לכימיה. סאדאת חתם את פרק המלחמה שלו עם ישראל בנאום מכונן בפרלמנט המצרי, שבו הביע נכונות ללכת עד סוף העולם, ואם צריך "גם עד ירושלים", כדי לעשות שלום עם הישראלים. תגליתו של פרופ' שכטמן פרצה דרך ב-1982, השנה שבה החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני בעקבות הסכם קמפ דיוויד שעליו עמלו סאדאת וראש הממשלה מנחם בגין.

סאדאת לא זכה לראות את סיני מוחזרת לידי מצרים, כיוון שנרצח חצי שנה קודם לכן. הנשיא המצרי, שנחשב לליצן לפני כהונתו ובוודאי לא למי שיוכל לרשת את נאצר, חצה את הרוביקון ושילם בחייו על ההחלטה הנועזת שלו לשנות את כללי המשחק הישנים במזרח התיכון. בהחלטתו זאת שיער כי יאפשר לעשרות מיליוני אזרחיו הגוועים ברעב לזכות בחיים טובים ומתקדמים יותר.

התעוזה הבלתי נתפסת של סאדאת, שהפכה אותו בן לילה לבוגד בבירות ערב האחרות ולגיבור בארצו, נגדעה בכדורי המתנקשים שבאו מחוגי האחים המוסלמים. שנה אחרי שסאדאת נרצח עוד עמל פרופ' שכטמן על תגליתו בטכניון בחיפה, שכמו מכוני המחקר האחרים כאן, נחשב אי בודד של מצוינות בלבו של מזרח תיכון נבער עני, ודתי פונדמנטליסט. מעולם לא שמעתי על מי מבוגרי האוניברסיטאות בקהיר, בדמשק ובביירות שעשה את הדרך לשטוקהולם אחרי שהוכיח כי פעל לטובתה של האנושות. אוקיי, ד"ר ג' ורג' חבש למד רפואת ילדים באוניברסיטה האמריקאית בביירות. אני במקומם לא הייתי מנפנף בו.

אבל אליה וקוץ בה.

הישראלים שזכו בשנים האחרונות בפרס נובל - כהנמן, הרשקו, צ'חנובר, אומן, יונת ושכטמן אתמול - קצרו את תהילתם על מחקריהם שנעשו לפני 30 ו-40 שנה , כאשר ישראל הייתה מדינה ענייה מזו היום מבחינת משאביה הכלכליים, אבל נחושה פי כמה במאמץ להעמיד מערכת חינוך שבה שיעור משמעותי של לומדי מתמטיקה, פיזיקה וכימיה ברמה של חמש יחידות. זה קרה עוד לפני גל העלייה של שנות ה-90 ממדינות חבר העמים, שהביא עמו רבבות משכילים, שחלקם מצאו את מקומם, אבל רובם הופנו לעבודות דחק מבזות.

חוסני מובארק שירש את סאדאת, לא השכיל למנף את חזונו של קודמו, אלא רק תחזק את קיומה של האומה בכספי התמיכה הנדיבים של הדוד סאם. גם בישראל של היום מעדיפים לתחזק קואליציות פוליטיות ציניות ולהשלים עם העובדה שמחצית מתלמידי בתי הספר בישראל ויתרו על לימודי הליבה, ונידונו לבערות, קרתנות והישענות מתמדת על כתפה של האוכלוסייה העמלה.

כולנו יודעים שאפשר לשלוח הביתה כמה תלמידים חלשים בכל כיתה כדי להציג שיפור בבחינות המיצ"ב, אבל בישראל של היום צעדיה הראשונים של המהפכה בחינוך עדיין לא מורגשים, וקשה להשתכנע שהאווירה הכללית מעודדת השקעה מעמיקה בלימודים. איראן משקיעה כבר עשרות שנים הון עתק במקצועות הריאליים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, והילדים בטהראן משיגים במבחנים במתמטיקה ובפיזיקה ציונים גבוהים מילדינו בהרצליה, בחולון ובפתח תקווה. פרסי הנובל של העשור האחרון הם העדות למה שהיינו. פרופ' אומן יעזור לנו להתפלל שנהיה שם גם בעוד 30 שנה.