אל תתנצלו בפני גלעד - תחזירו אותו

שוב אנחנו בעשרת ימי תשובה, וגלעד שליט כבר אינו נער אלא בחור צעיר, שהתבגר אל תוך תופת שאיש אינו יכול להחזיק בה מעמד

יעל פז-מלמד | 6/10/2011 13:18

תגיות: גלעד שליט

מה יהיה על גלעד שליט? מה יהיה על אביבה ונועם וסבא צבי ויואל והדס? ומה יהיה עלינו, על כולנו, שוויתרנו על חייל צה"ל שנשלח למשימה צבאית שממנה לא שב, אף על פי שנותר בחיים. שכחנו אותו ושכחנו את משפחתו. אנחנו מקבלים את היותו מוחזק בבור אפל בעזה כבר כמעט 2,000 יום כעובדה מוגמרת.

ככה זה, אין מה לעשות. הם לא מוכנים לבוא לקראתנו. הם לא רוצים לשחרר אותו. תמיד יש "הם". תמיד אנחנו הטובים בסיפור, והם הרעים. החלוקה הזו מאפשרת לנו למרק את מצפוננו, לא לזוז, לשבת בשקט ולחכות שהם יעשו את הצעד. שהם יקבלו את התנאים שלנו או לפחות יסירו מהמשא ומתן את התנאים שלהם.

וכך חולפות השנים, ושוב אנחנו בעשרת ימי תשובה, ותם לו עוד קיץ, ושוב פורחים החצבים, והיורה כבר ירד, ועוד מעט יגיע החורף, וגלעד כבר אינו נער, אלא בחור צעיר בן 25, שהתבגר אל תוך תופת שאף בן אנוש לא יכול להחזיק בה מעמד זמן רב כל כך. ואנחנו, הציבור הישראלי, שותקים. מעלים מדי פעם את שמו ועוברים הלאה לעניינינו הדחופים יותר.

אלוהים אולי ימחל לנו בעת נעילת שער, כי מי שמבין בכך אומר שהוא רחום וחנון, אבל ברור לגמרי שבעולמות שלנו, הארציים, אין מחילה ואין סליחה על השכחה הזו. איך הגענו למצב שבו אנחנו מקבלים כמובן מאליו את הפקרתו של חייל צה"ל, בשר מבשרנו?

שיקרו לנו

כל מה שאמרו לנו בעניינו של שליט התברר כלא נכון; הפחדות שווא שנועדו למנוע את תשלום המחיר הכבד עבור שחרורו. אמרו שאם נשלם את המחיר שהמחזיקים בו דורשים, יהיה בכך פתח מבחינתם לעוד ועוד חטיפות. אלא שהם מנסים לחטוף חיילים או אזרחים גם כשגלעד עדיין שם. די אם נזכור את ההתקפה הרצחנית בכביש שבין מצפה רמון לאילת, כאשר חוליה של מחבלים הגיעה במטרה לחטוף חיילים. הם ינסו לחטוף בכל מצב.

אמרו לנו שלחץ ציבורי רק יעלה את מחיר העסקה, ושאם נשב בשקט ולא נעשה דבר, אפשר יהיה להגיע להסכם. היה לחץ ציבורי, אחריו

בא שקט ציבורי, ומחיר העסקה לא שונה. הוא נקוב וידוע מראש, וממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו אינה מוכנה לשלם אותו.

הקיץ האחרון הוכיח לכולנו שרק בשילוב ידיים של מאות אלפים שיוצאים לרחובות אפשר יהיה לחדור איכשהו את מסכת האטימות, הניתוק והניכור של שלטון שמבין רק את שפת הכוח של המספרים.

אילו היו יוצאים פעם אחת חצי מיליון איש לאותם רחובות, היה המשא ומתן בעניינו של שליט מתחדש ביתר שאת, וככל הנראה גם איכשהו מסתיים. אבל זה לא קורה, ובחשש גדול צריך לומר שזה גם לא יקרה בזמן הקרוב.

אנחנו לא כועסים מספיק

אין בנו מספיק זעם כדי שזה יוביל אותנו אל הכיכרות והעצרות. אנחנו לא כועסים מספיק על מקבלי ההחלטות, כדי שהכעס הזה יהפוך לאנרגיה שתוביל אותנו בדרך הראויה. מדי פעם מעלה המשפחה לתודעה הציבורית את כאבה ואת ייסוריו של גלעד, צקצוק שפתיים עגום נשמע ברחבי הארץ, משפטים כמו "זה באמת נורא עצוב" נשמעים, וזהו. דממה גדולה.

בנימין נתניהו לא יעשה מאומה בעניינו של שליט, אלא אם כן יבין שהנושא מכה גלים. כרגע זה לא קורה. החרב החדה של ציבור נחוש ומחויב אינה מונחת על צווארו. לכן לא יקרה כלום בעניינו של שליט גם להבא. קצרה ידם של הוריו מהושיע, כי הם לבד. אין להם את דפני ליף ואיציק שמולי שיקראו לנו לבוא, ואנחנו נגיע. איש אינו פותח שער לגלעד שליט.