מותר לחשוב מחוץ לקופסה
המדינה שהכי חוגגת את הנובל שלה היא זו שבשנים האחרונות עוסקת בהשתקת החשיבה הביקורתית ותפיסת העולם האחרת
המדינה שהכי חוגגת את הנובל שלה היא מדינה שבשנים האחרונות עוסקת פעם אחר פעם בהשתקת החשיבה הביקורתית ותפיסת העולם האחרת. אנחנו חוגגים את גולת הכותרת של חשיבה מחוץ לקופסה אבל באותו הזמן אנחנו עסוקים ביצירת קונצנזוס מחשבתי שאבוי למי שחורג ממנו.
הקונצנזוס החדש כולל בתוכו הרבה ביטויים. אחד מהם הוא הביטוי המופלא "נאמנות". לא נאמנות לעצמך, לא נאמנות לערכים אוניברסליים, אלא נאמנות למדינה שמבוססת על איזו הצהרה שאיזה נאמן ניסח. ליצור בעברית, לשלם מסים, לשמור על החוק ולהיות אזרח ואדם טוב זה ממש לא מספיק.
על בסיס הביטוי הזה מוקמות ועדות חקירה שתפקידן לחקור את מי שמעז לבקר או לשאול את הממסד שאלות. ועדות שמתחקרות את מי שמציב מראה אל מול פנינו וחושב קצת אחרת. ולמי שחושב אחרת גם אסור להחליט שיש דברים שהוא לא קונה כי הם יוצרו במקום מסוים. בשביל למנוע את הביקורת הזאת יש לנו את חוק החרם.
כל מאמר שיש בו נימת ביקורת כלפי הקונסנזוס נתקל בביטויי נאצה. הטוקבקיסטים הישראלים הם אלימים וגסים ווולגריים. נסו לכתוב מאמר שחורג מגבולות הקונצנזוס ותיתקלו בתגובות מחפירות. אני יודעת. כתבתי. התקשורת הישראלית נהיית יותר ויותר דומה אחת לשנייה.
ההבדלים מיטשטשים, אין הבדל גדול בין העיתונים או בין מהדורות החדשות השונות. כשמישהו כבר מעז לשדר כתבה ביקורתית על איל הון אז משתיקים אותו ע"י איום בתביעת ענק ומכתיבים לו את אופן ההתנצלות. ואף נבחר ציבור אינו פוצה פה. שקט מוחלט.
השקט הזה, הקונצנזוס, הצנזורה העצמית והשתקת השיח הביקורתי הם אם כל חטאת. בשביל ליצור משהו
זה מה שהביא אותו לזכות בפרס נובל ואותנו לחגוג את הצלחתו. פרופ' שכטמן קורא היום להורים לעודד את חופש המחשבה מגיל צעיר, לעודד שאלת שאלות ובשום פנים ואופן לא להגביל את המחשבה. את הדברים הללו שלו, כפי שהם, צריך להניח כהצעת חוק על שולחן הכנסת. מפני שעידוד למחשבה ולשאלת שאלות ולתהייה הן זכויות שעוד מעט תצטרכנה להיות מעוגנות בחקיקה. הבעיה המרכזית היא שספק אם חוק כזה יזכה לתמיכה ויהפוך להצעת חוק ממשלתית.
שוטרי מחשבות הם אימת המדע והאמנות. ומדינת ישראל נמלאה בשוטרים שכאלה. השנאה והתיעוב לכל מי שיש לו גישה אחרת עברה כל גבול. כל מחשבה מקורית הופכת, מיד, לחוסר נאמנות ועוד יותר גרוע – לבגידה.
פרופ' עדה יונת, שזכתה בפרס נובל, העזה לומר משהו בעל גוון פוליטי והושתקה. היא הבינה שעדיף לה לשתוק ולא דיברה יותר בנושא. אם פרופ' שכטמן יעז להביע עמדות דומות הוא יושתק גם כן. שום פרס נובל לא יעזור לו.
תגליתו של פרופ' שכטמן עירערה חוקי יסוד. הוא גילה סימטריה חדשה של גבישים, לא מדובר בגביש פגום אלא בגביש בעל סימטריה אחרת. הישראלים בעלי הסימטריה האחרת מושתקים יום, יום על ידי הממסד והחברה בישראל. הם נתפסים כפגומים, ומי שפגום מוכה ונבעט ומושתק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם