הסוכה כמשל: חלום על בית - הדור הבא
בזמן שאתם מבלים בסוכה, כדאי להתחיל לחשוב על שכונת חלומות, במקום על דירת חלומות. לעבור מחלום על בית גדול בפרברים עם דשא ושתי מכוניות, לחלום על שכונה מרושתת, כזו שאפשר לעשות בה את רוב הדברים ברגל, באופניים, או בתחבורה ציבורית. עסק ירוק
- בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אבל לסוכה, לפחות זו שנמצאת מתחת לבניין ומשותפת לשכנים, או שמשותפת לקהילה או קבוצה של אנשים, יש גם ערך מוסף סמלי ירוק – היא מסמלת בהרבה מובנים את השינוי התפיסתי שאנחנו צריכים לעבור ואת העתיד בר הקיימא שיכול להיות לנו. מה בדיוק השינוי הזה ואיך הוא מגולם בארבע מוטות וסכך? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.
יש לנו הרבה בעיות סביבתיות, שנובעות בין היתר מתרבות הצריכה האמריקאית, זו שבהווה בעולם המערבי וזו שעליה מיליארדים במדינות מתפתחות חולמים לעתיד לבוא, כמו גם חוסר היעילות שבצריכת המשאבים שלנו. בסוכה, לפחות זו שהזכרתי בהתחלה (מתחת לבית המשותף או זו הקהילתית) אפשר למצוא ביטוי סמלי בכמה רבדים לדרכים שבהן אפשר וצריך ליצור שינוי באלמנטים הללו.
הרובד הראשון הוא רובד החלומות. החלומות שלנו,
הבעיה העיקרית היא, מסביר סטפאן, שאוכלוסיית העולם גדלה במהירות - עד שנת 2050 היא צפויה לגדול בעוד שלושה מיליארד בני אדם. עד אז, לפי הערכות, צפויים גם 2-3 מיליארד אנשים, בעיקר במדינות מתפתחות, לעבור למעמד הביניים, תוך שאיפה לאמץ סגנון חיים של מעמד הביניים בעולם המערבי.
עד עכשיו הרבה מתשומת הלב הוקדשה לאנרגיה שאנחנו צורכים, מקורותיה המזהמים והתחליפים הנקיים. הבעיה שאם אנחנו נשארים באותו מסלול חלומות אמריקאי, אין לנו יכולת לספק את כל צרכי האנרגיה של מעמד הביניים העתידי ושאר המצטרפים לשורות המין האנושי, גם בתרחישים האופטימליים ביותר. הדגש, לפיכך, מסביר סטפאן צריך לעבור לשאלה היכן וכיצד אנחנו גרים.
נקודת המוצא, לדבריו, הינה שב-2050 שמונה מיליארד מתושבי הכדור יגורו במרכזים אורבנים, או במרחק קצר מהם. עיצוב המרחב האורבני באופן יעיל מבחינה אנרגטית ואופטימלי מבחינה סביבתית הוא לכן המפתח להפחתת צריכת האנרגיה של תושבי הערים לרמות כאלו שכן נוכל בסופו של דבר לספק בעזרת אנרגיה נקייה.
סטפאן ממשיך ומסביר כיצד לדוגמה רמת הצפיפות, או במילים אחרות עד כמה אתה יכול לעשות דברים כמו קניות, סידורים ואפילו להגיע לעבודה מבלי להזדקק למכונית, משפיעה באופן ניכר על טביעת הרגל הפחמנית שלך. קיימת קורולציה הפוכה ברורה מאד, הוא מראה, בין רמת הצפיפות של ערים וצריכת האנרגיה של התושבים שלהם שקשורה לתחבורה - בהתחשב בכך שמכוניות פולטות כ-20 אחוזים מסך הכל גזי החממה, זהו גורם חשוב בעיצוב פרופיל צריכת האנרגיה של תושבים וזאת לפני שהם הדליקו נורה אחת בבית.
המטרה לפיכך צריכה להיות אליבא דסטפאן, ברמת רובד החלומות, לעבור מחלום על בית גדול בפרברים עם פיסת דשא שלך ושתי מכוניות בחנייה לחלום על שכונה מרושתת, כזו שאפשר לעשות בה את רוב הדברים ברגל, באופניים, או בתחבורה ציבורית ואין כמעט צורך, אם בכלל במכוניות. החלום החדש אולי לא מדבר באופן ישיר על שינוי בתפיסה הצרכנית, אבל כשאתה גר בדירת שלושה חדרים ולא בבית של שלוש קומות, גם הצריכה שלך נהיית יותר קומפקטית איך שלא תסתכל על זה. תוסיפו לזה את הערך המוסף מבחינה קהילתית של שכונות כאלו ותקבלו חלום שמספק עתיד בר קיימא באופן סביבתי וחברתי כאחד.
האלמנט של התחבורה הוא דוגמה מעניינת שמקשרת גם בין רובד החלומות ורובד ההתייעלות. היום נעות על כבישי ארה"ב לדוגמה כ-250 מיליון מכוניות. עד כה עיקר הדגש מבחינה סביבתית היה על מעבר למכוניות נקיות יותר ואכן הפרופיל הממוצע של המכוניות נהייה עם הזמן יעיל יותר מבחינת צריכת הדלק ונקי יותר מבחינת פליטות.
עם זאת, זהו רק השלב הראשון בשינוי המתבקש. השלב השני הוא להקטין את מספר הקילומטרים הכולל שאנחנו נוסעים במכוניות, או במילים אחרות להקטין את צריכת התחבורה הפרטית. פתרון אחד הוא יצירת שכונות מרושתות ותשתית תחבורתית שיאפשרו להגיע ממקום למקום ברגל, באופניים, או בתחבורה ציבורית. פתרון אחר הוא להגדיל את רמת היעילות של צריכת התחבורה הפרטית, החל מתוכניות של שיתוף מכוניות (car sharing) וכלה ביצירת מסגרות לנסיעות משותפות (carpooling), שיקטינו את מספר המושבים הריקים בנסיעות שהיום עומד על 75% בנסיעות בין עירוניות.
מכוניות הן רק דוגמה אחת לחוסר יעילות שמאפיינת את צריכת המשאבים שלנו וזאת עוד מבלי להזכיר ש-90% מהזמן הן רק יושבות להן בחנייה. תחשבו על כל כלי כמעט שיש לכם בבית וכמות הזמן הכוללת שאתם משתמשים בו – "אנחנו צריכים ליצור מערכת יחסים שונה לדברים", מסביר סטפאן והדוגמה שהוא מביא הוא מקדחה ביתית שבממוצע נשתמש בה 6-20 דקות בסך הכל. האם לשם כך כל אחד מאיתנו צריך לקנות ולהחזיק מקדחה, או שיש מודלים שיתופיים יותר טובים לענות על הצרכים שלנו כך שכשאנחנו כן צריכים מקדחה היא תעמוד לרשותנו?
סוכה אחת שמשותפת ל-30 דירות בבניין אחד היא דוגמא לשיתופיות שכזו. דוגמאות אחרות אפשר למצוא במגוון של תחומים מחיי היום יום, החל משיתוף והחלפת כלי עבודה דרך רשתות שכונתיות כמו NighborGoods ועד החלפת בגדים, דירות נופש וספרים באמצעות רשתות ייחודיות או פלטפורמות וירטואליות כמו swap.com. בעזרתו האדיבה של האינטרנט העולם הולך ונהפך לספרייה אחת גדולה שמאפשרת לנו לצרוך מוצרים ושירותים ביעילות הרבה גדולה מזו שקיימת היום. זו לפחות ההבטחה וכמובן שהקיום שלה גם הוא תלוי ברישות הגיאוגרפי כי אף אחד לא ייסע חצי שעה באוטו בכדי להשאיל שואב אבק לחצי שעה. יותר הגיוני לרדת שתי קומות או לקחת ממישהו בבניין ממול.
המודלים הללו הם עדיין לא נחלת הכלל ויש מי שמתייחס אליהם קצת כחלומות באספמייה, אבל המודלים של היום מתאימים למציאות של אתמול, לא לזו של מחר. בכדי להכין את עצמנו לאתגרים של המחר, החברה האנושית צריכה להחליף את החלומות שלה ולהתאים אותם לזמנים בהם העולם נהיה צפוף יותר ויותר ויותר אנשים צורכים פחות ופחות משאבים. האורבניות החדשה, כפי שסטפאן רואה בעיני רוחו, והשיתופיות הן כלים שמאפשרים לעשות את המעבר הזה עם הרבה מאד ערך מוסף, סביבתי וחברתי, ומינימום הקרבה.
בנוסף, גם הבסיס הכלכלי של התהליכים הללו, שהוא תנאי בסיסי להתפשטותן, הולך ומתמצק. דוגמה אחת היא עליית ערך הדירות שממוקמות באזורים עירוניים שמרושתים היטב ורמת הידידותיות שלהם מבחינת הליכה ברגל (walkability) הינה גבוהה. דוגמא אחרת היא החיסכון הכלכלי שנוצר כשצורכים מוצרים במשותף במקום לקנות אותם כל אחד בנפרד.
עדיין, אנחנו צריכים לעשות שינוי רציני כדי לצאת מדלת אמותינו ולראות איך הסביבה שבה אנחנו חיים והאנשים שחיים בה הופכים את העתיד שלנו לבר קיימא ולא לסיוט בסגנון בלייד ראנר או סרטים עתידניים פסימיים אחרים. אז תגידו לי, יש מקום יותר טוב מהסוכה להתחיל לראות איך עתיד של שיתופיות וחלומות שקורמים עור וגידים גם מחוץ לארבעת הקירות שאנחנו קוראים להם בית הוא עתיד יותר טוב? אני חושב שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם