דיון סמלי
במשך השנים נדחו כל העתירות נגד שחרור המחבלים. הסיבה היחידה שבג"ץ נמנע מלדחות את העתירות על הסף, היא כבודן של משפחות נפגעי הטרור
מדובר בריטואל קבוע, כפי שהיטיב להגדיר זאת השופט מישאל חשין. העותרים ממתינים עם עתירה זהה לקודמתה, למדינה כבר יש תשובה מוכנה, וגם לשופטים יש פסק דין שעיקרו "העתק" ו"הדבק" מפסקי הדין הקודמים בנושא. מדובר בהחלטה מדינית מובהקת שלממשלה נתון "שיקול דעת רחב ביותר" בקבלתה "והביקורת עליה מקומה בכנסת או בדעת הקהל ולא בבית המשפט".
במשך השנים נדחו כל העתירות נגד שחרור מחבלים, גם כשהשחרור נעשה כ"מחווה" חסרת תמורה לרשות הפלסטינית, ולמרות שהקריטריונים לשחרור שקבעה הממשלה נשחקו והוקלו יותר ויותר. "בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה של הממשלה, באשר בהיעדר פגם משפטי מובהק, בהחלטות מן המישור המדיני אין לו דריסת רגל", נקבע לא פעם.
הסיבה היחידה שבג"ץ נמנע מלדחות את העתירות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו, היא כבודן של משפחות נפגעי הטרור. השופטים שומעים אותן בסבלנות ובפסק הדין הדוחה את העתירות מוסיפים מספר מילות הבנה ואמפתיה אליהן.
השופט היחיד שהעז לבקר שחרור סיטונאי של מחבלים הוא אדמונד לוי, שפרש בשבוע שעבר לגמלאות. "את תוצאתו הצפויה של שחרור זה ניתן לנבא כבר עתה, וברמת סבירות גבוהה ביותר", כתב לוי ב-2004 על עסקת טננבוים, אך נאלץ לאשר את השחרור "ביד רועדת".
בג "ץ נוהג לציין כי במקרים אלה הוא יבחן רק את תקינות הליך קבלת ההחלטות. אלא שבפועל, גם כשהוא מוצא פגמים כאלו, הוא אינו מתערב. השופט אליקים רובינשטיין, שתהה על שחיקת הקריטריונים לשחרור ודרש לקבל מידע כדי לבחון את הליך קבלת ההחלטות, נותר
בדעת מיעוט.
השופטת עדנה ארבל קבעה שבפני מקבלי ההחלטות צריכים להיות נתונים על שיעורי חזרת המחבלים שהשתחררו בעבר לעיסוק בטרור, כדי שיוכלו להעריך את המסוכנות הנשקפת מהשחרור לציבור בישראל. אלא שהיא הודתה שאין משמעות מעשית לעניין זה. "הביקורת השיפוטית בעניין זה ראוי לה שתוגבל אך לבחינת תקינותו של הליך קבלת ההחלטות ולא תפרוץ אל תחום סבירות ההחלטה עצמה", קבעה.
בג"ץ מודע כמובן ללוח הזמנים וכדי לא לעכב את העסקה, הוא צפוי לתת פסק דין עוד הערב או מחר לכל המאוחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם