עסקה טובה לשני הצדדים
בבתיהם של 1,028 משפחות שהמתינו בכיליון עיניים לשובם של אהוביהם יחזור היום החיוך. העסקה הוכיחה שלא כל מה שטוב לישראלים רע לפלסטינים ולא כל מה שטוב לפלסטינים רע לישראלים
היא טובה לפלסטינים והיא טובה לישראלים והיא מכניסה שמחה לבתיהם של 1,028 משפחות גם בישראל וגם בגדה וברצועה. זה מוכיח שהמשוואה המזרח תיכונית של משחק סכום אפס אינה תמיד נכונה. לא כל מה שטוב לישראלים רע לפלסטינים ולא כל מה שטוב לפלסטינים רע לישראלים.
נכון, צריך כושר הכרעה כדי לקבל החלטות כאלה. גם על ידי ראש הממשלה וגם על ידי הנהגת חמאס כי העסקה היא לא מושלמת. טוב שההכרעה הזאת באה מאשר בוששה לבוא. הרי ברור שיש גורמים רבים שאין זה המקום לעמוד עליהם למה כל צד הכריע בעד העסקה דווקא בתקופה הזאת.
נושא האסירים הוא אחד מהעצבים הרגישים בנרטיב הפלסטיני. בחייו של עם הנאבק למען שחרור מעול הכיבוש. בעצם זה עצב רגיש אצל כל עם השואף לחרות ולחופש. הרי האנשים האלה ביצעו את מה שביצעו כחלק ממאבק לאומי. הם לא היו מבצעים זאת לו היו חופשיים בארצם ובמולדתם.
רוב האסירים הפלסטינים בבתי הכלא לא עונים אפילו על הביטוי הנדוש הישראלי "דם על הידיים", כאילו שאין ישראלים שידיהם מגואלות בהרבה דם פלסטיני, ולכן נושא האסירים יישאר
הרי ישראל היא זאת שהפרה את הסכם קהיר ואת ההבטחה וההתחייבות לשחרר אסירים פלסטינים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו. היא עצרה רבים במעצר מנהלי ללא משפט. היא חטפה פלסטינים ולבנונים והמציאה את שיטת החטיפות ובסוף היא שולחת מסר לעולם כולו, ובעיקר לפלסטינים, שעל מנת לשחרר את האסירים היקרים שלכם אני, ממשלת ישראל, לא נענית למשא ומתן עם הפרטנר הפלסטיני שהוא הרש"פ ואש"ף אלא נכנעת ללחץ ולכוח הרי הוא חטיפת חיילים.
ממשלת ישראל אומרת לכל העולם, ובעיקר לפלסטינים, לא למשא ומתן וכן לכוח. "אני מבינה רק כוח", משדרת ממשלת ישראל והפלסטינים כל כך רוצים לשחרר את הבנים שלהם. היא שולחת אותם לעוד חטיפות ודוחקת אותם הצידה משולחן המשא ומתן.
למה האסירים האלה לא שוחררו על פי ההבנות וההסכמים עם אש"פ ואבו מאזן? למה האסירים הערבים אזרחי ישראל לא שוחררו על פי הקריאה שלי ושל עמיתי חברי הכנסת אל ראש הממשלה והנשיא?
ישראל לא נענתה אפילו לקריאה להקל בתנאי הכליאה שלהם ולקצוב את עונשם כפי שנקצב עונשם של אסירים יהודים שרצחו ערבים. למה הם לא משוחררים לחופשות? למה מאהר יונס וכרים יונס חבריו של הקשיש סמי יונס בן השמונים שמשתחרר היום, למה הם לא מצאו את דרכם לחופשי יחד עם עוד יותר מחמישה עשר אסירים שנגזר עליהם מאסר עולם?
למה לא לבוא לקראת הציבור הערבי באמצעות צעד כזה שיזכה להערכה רבה על ידי כולנו? למה להשאיר שלוש אסירות ערביות - לינה ג'רבוני, וורוד קאסם וחדיג'ה אבו עייש - בבתי הכלא ולתקוע לנו אצבעות בעיניים על ידי כך?
אנחנו נמשיך למרות הכל לדרוש הן מראש הממשלה והן מנשיא המדינה לגלות הבנה לדרישה שלנו ואף על פי שאנחנו התנגדנו ואנו ממשיכים להתנגד בהנהגת הציבור הערבי לפנייה לאלימות ולמעשים בעלי אופי צבאי או לפגיעה בחיי אדם כאמצעי להשיג מטרה פוליטית בתוך מדינת ישראל, נמשיך לדרוש את שחרור כמאה וארבעים אסירים אזרחי ישראל כדי להתחיל דף חדש בצעד שגם הוא יהיה טוב לשני הצדדים, ליהודים ולערבים כאחד.
אין לי ספק שהשמחה של משפחת שליט היא שמחה אין סופית. זה הוא רגש אנושי מהמעלה הראשונה. יש לתת להם לשמוח עם בנם ששב אליהם ולקוות שאלפי אמהות שעדיין מצפות לחזרתו של הבן יזכו גם הם לחיבוק החם מכל ועדיף ורצוי ללא חטיפות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם