סוף האינתיפאדה השלישית

שחרורו של שליט מהווה פרק סיום של עוד סיבוב לחימה. זהו הזמן לחשוב מחדש על יחסינו עם חמאס וגם הזמן של נתניהו לרוץ קדימה

נחמן שי | 23/10/2011 5:26

תגיות: גלעד שליט,חמאס,בנימין נתניהו

שובו של גלעד שליט הביתה לאחר 1,941 יום סיכם לא רק את סיפור החטיפה, אלא חתם גם את האינתיפאדה השלישית. ראוי להיזכר בהיסטוריה הקרובה שלנו: בקיץ 2005 סיימה ישראל נסיגה חד-צדדית מעזה. הנסיגה נחשבה גם לסופה של האינתיפאדה השנייה ולכאורה הבטיחה שקט בגבול זה.

אולם חטיפת שליט פתחה מעגל אלימות חדש שנמשך חמש שנים. חטיפת גולדווסר ורגב הביאה למלחמת לבנון השנייה. ירי מאסיבי של נשק תלול מסלול לעבר שטח ישראל זימן מבצע צבאי רחב היקף בעזה, וגם לאחריו טפטוף הרקטות והטילים לא נפסק.

שובו של גלעד הביתה הוא נקודת סיום לעוד סבב של אלימות, אך גם פתח למהלך מדיני חדש בינינו לבין הפלסטינים, כמו למשל הסכמי אוסלו שבאו בעקבות האינתיפאדה הראשונה, 1993-1987. במזרח התיכון, לאחר ששני צדדים ממצים את המאבק הפיזי המדמם, הם בשלים, לפחות לתקופה קצרה, לפרק המדיני. את זאת ההיסטוריה מלמדת.

ההסדר שתחילתו בגלעד שליט הוא נקודת פתיחה חשובה לבחון את יחסינו עם הארגון המוסלמי הקיצוני שהשתלט על עזה בכוח. אנחנו לא אוהבים אותו וגם הגדרנו כללים שאין לחזור מהם ואשר הוכרו בינלאומית, באשר למתי ניתן יהיה לדבר עמו.

מי שדורך במקום - הולך לאחור

אבל המציאות מלמדת כי חמאס הוא בעל הבית בעזה, ואם אנו רוצים להבטיח שקט לתקופה ארוכה, ואף אולי להבטיח השתתפות עתידית של חמאס בהסדר הישראלי-פלסטיני, עלינו להוכיח רצון טוב ונכונות לבדוק מחדש אמיתות ישנות; למשל ההסגר הימי והיבשתי על עזה נועד ליצור לחץ על חמאס כדי לשחרר את שליט. הדבר קרה, ובלאו הכי כבר הקלנו את הסגר בעקבות המרמרה.

אולי אפשר להמשיך הלאה. שלום כלכלי על פי ראש הממשלה עצמו הוא חשוב. אנשים רעבים ומובטלים מן העבר האחר של הגבול הם מתכון לאלימות. ישראל חייבת לוודא שאמצעי לחימה ומחבלים לא ייכנסו לרצועה ולא ייצאו ממנה, אולם עונש קולקטיבי הינו מיותר בתכלית.

גם ביחסים בינינו לבין הרשות הפלסטינית יש לראש הממשלה הזדמנות לפרק חדש. הפלסטינים מבינים עתה כי קיימת התנגדות בינלאומית בעיקר במועצת הביטחון לקבלתם וכי

בראש המתנגדים עומדת ארה"ב. גם עבורם זהו רגע של חשבון נפש.

דווקא לאחר הכישלון הפלסטיני צריך ראש הממשלה להוכיח הלכה למעשה כי ישראל מוכנה להסדר. הקוורטט שרטט סדר יום ומסלול וביקש כי לא יהיו "פרובוקציות". ההחלטה לבחון פתאום את מעמדן של ההתנחלויות הלא מאושרות היא סטירת לחי לקוורטט ולאו"ם.

ראש הממשלה הוכיח כי יש ביכולתו לקבל החלטות מנהיגותיות אחת לפחות. עסקת שליט קירבה אותו למקום שבו "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". גם שנתיים בתפקיד וקואליציה יציבה הן משענת נאמנה למהלכים הבאים. הוא עצמו זיהה את השינויים הטקטוניים במזרח התיכון, האחרון שבהם הוא נפילתו של מועמר קדאפי. אסד כנראה בדרך. אפשר בעת כזו להתמיד באי-עשייה, אבל כפי שכבר נאמר, מי שדורך במקום - הולך לאחור. ראש הממשלה צריך ללכת קדימה. רוץ, ביבי, רוץ.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם קדימה ודובר צה"ל לשעבר