אל תצייתו לחוק הביומטרי
מלחמה בשיעבוד המודרני היא מלחמה דון-קישוטית. ייתכן ויחלפו דורות עד שהתודעה תשתנה. אולם בעניין החוק הביומטרי, ישנה חציית קו אדום - כבר לא מדובר בפיתוי אלא בכפיה לאור היום
האם חוק המאגר הביומטרי באמת כל כך מסוכן לפרטיותינו או אולי פשוט הפכנו לפרנואידים ומדובר בסך הכל בהתפתחות טכנולוגית? בואו לדון על זה בדף הפייסבוק שלנו
מי שרוצה את טביעות אצבעותי או כל דגימה אחרת יצטרך לקחתם בכוח. כל ההבטחות כי המאגר יישמר בסודי סודות, רק משכנעות אותי שההפך הגמור הוא מה שיקרה – ובכל מקרה, לא דליפת המידע היא מה שמטריד אותי אלא עצם אגירתו.
מסבירים לנו שעיקר הבעיה שהחוק הזה נועד לפתור היא הנפקת תעודות זהות ישראליות למתחזים. אכן יש בעיה כזו וניתן לפתור אותה בקלות באמצעים אחרים. אם למשל, כשתבוא יולדת בדואית לסורוקה, עם תעודת זהות כפולה שכזו, תיעצר הזרמת הכספים המטורפת של הביטוח הלאומי לכל החמולה, אזי אין ספק שהתופעה תיפסק.
אני לא מאמין לרגע שזו הסיבה בשלה החליטו לסמן ביולוגית את כל אזרחי המדינה. כך גם באשר לתירוצי המאבק בפשע. הסכנה לפשיעה חמורה באמצעות נתונים שדליפתם מן המאגר היא רק עניין של זמן, סכנה זו גדולה לאין ערוך מן הסכנה הקיימת היום.
כלומר הבעיות שאותן אמור הסימון הפיזי של גופנו לפתור, הן רק התירוץ להקמת המאגר הביומטרי – ממש לא הסיבה.
ומה הסיבה האמיתית? השאיפה לכוח.
מידע הוא כוח. הרבה מידע הוא הרבה כוח. כל המידע על כל האנשים הוא כוח אבסולוטי בידי השלטון. במקביל להקמת המאגר מכינים לנו הצבעה ממוחשבת לכנסת. אני למשל, שלא אתן טביעות אצבעות, לא אוכל להצביע. כלומר, יתנו את זכותי הדמוקרטית בוויתור על זכותי האנושית. כמובן שלעולם לא נדע מי לחץ או שילם יותר למתכנת הנכון, כדי
תשכחו מנציגי העם היושבים בוועדת הקלפי בשעת הספירה – מה אינכם סומכים על המדינה? על הטכנולוגיה? "חייבים!", יסבירו לכם, כאילו שעד היום תוצאות הבחירות הגיעו אלינו כעבור חודש. בסך הכל מדובר כאן ברודנות הנכנסת אלינו בקומה זקופה בדלת האחורית תחת עינה הפקוחה של הדמוקרטיה, שהרי "לא משנה מי בוחר", הסביר לנין, "משנה מי סופר".
אבל בלי קשר לבחירות, בעצם מה אכפת לנו? הרי כבר כיום אנחנו שקופים לגמרי ומי שמעוניין יכול לדעת עלינו הכל? למה שלא נרוויח לפחות קצת פחות פשיעה?
זה נכון שאנחנו שקופים, וזה חמור, אבל עדיין צריך לחדור אל פרטיותנו. יש הבדל בין מי שמציצים לו לבין מי שמאלצים אותו בחוק, להסתובב עירום ברחוב. איך הייתם מגיבים – למשל – אם במקום לסמן אתכם באמצעות טכנולוגיה נסתרת, היו פשוט חוקקים לכם מספר על המצח, או על הזרוע.
קל להתבלבל פה. מה איכפת לי? אומר לעצמו האזרח הקטן, הרי אין לי מה להסתיר! ואם מבטיחים לי משהו בתמורה אז מה כבר יש פה להפסיד.
דבר אחד "קטן" יש פה להפסיד – את החירות. מצב החירות בעולמנו המתקדם, קשה מאוד. הניידים כבר לא רק מזהים לכל דכפין את מיקומנו, אלא משדרים לכל המעוניין את שיחותינו. הדוא"ל, מאגרי הנתונים, ריכוזיות השווק – האיש הקטן פותה בכל פעם על ידי החידוש האחרון לוותר אל עוד קטע מחירותו.
מלחמה בשיעבוד המודרני הזה, היא מלחמה דון-קישוטית, כמעט בלתי אפשרית. ייתכן ויחלפו דורות עד שהתודעה תשתנה ותאפשר תיקון אמיתי. אולם כאן, בעניין החוק הביומטרי, ישנה חציית קו אדום, כאן כבר לא מדובר בפיתוי אלא בכפיה לאור היום. שמרו על שרידי חירותכם, אל תצייתו לחוק הביומטרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם