מה צריך ללמוד מהעונש של ענת קם?
בדיקה מעמיקה תגלה שמעשיה של קם לא הובילו לנזק ממשי. גזר הדין ששולח אותה לארבע שנים וחצי בכלא הוא נוק-אאוט לחופש העיתונות
עם כל הכבוד לזכותם של מחבלים פלסטינים פוטנציאליים לחיים ארוכים (ולשחרור בעסקת שבויים), הנזק שייגרם אם הם יסיימו את חייהם מוקדם מן הצפוי קטן מהנזק שהם עלולים לגרום לישראלים שימותו או ייפצעו בפיגועי טרור.
האם ענת קם באמת פעלה לטובת הדמוקרטיה או האם פעולותיה מסוכנות לביטחון המדינה? בואו לדון על זה בדף הפייסבוק שלנו
חרף זאת, הגילויים שחשף בשעתו העיתונאי אורי בלאו בנוגע לחיסולים הממוקדים, תודות למסמכים שקיבל מענת קם, מזעזעים. לא מדובר פה בהקלת ראש בחייהם של מחבלים אלא בהתעלמות מפסק דין מחייב של הסמכות המשפטית הגבוהה ביותר בישראל. אם צה"ל מתעלם מהוראות בג"ץ – הציבור (וגם בית המשפט) צריכים לדעת את זה.
איני יודע מה הניע את ענת קם לעשות את מה שעשתה, מאחר ובמהלך המשפט והחקירות שינתה את גרסתה. ייתכן שבאמת פעלה ממניעים אידיאולוגיים. ייתכן גם שהיצר העיתונאי הטבוע בה גרם לה לפרסם את המחדלים. אולי היא סתם הרפתקנית ומטומטמת, כפי שהעידה על עצמה בבית המשפט. ייתכן אפילו שחשה רגשות רומנטיים כלפי אורי בלאו.
כל זה מעניין ברמה הרכילותית, אבל חשוב פחות כאשר שואלים איזו תועלת ואיזה נזק נגרמו ממעשיה. בצד של התועלת,
באשר לנזק - לאור העובדה שהכתבות של אורי בלאו אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית, קשה לאתר נזקים משמעותיים. גם התביעה לא הצליחה להצביע על נזקים ספציפים.
גזר דין ששולח את ענת קם לארבע שנים וחצי בכלא – בנוסף לשנתיים שהיא כבר מבלה במעצר בית (שבמשך תקופה משמעותית היה אסור לפרסום) - הוא נוק-אאוט לחופש העיתונות. למרבה הצער, חופש העיתונות טרם עוגן בחוק יסוד. בהיבט זה, ישראל מפגרת אחרי דמוקרטיות מערביות מתקדמות כגון ארצות הברית.
גזר הדין של ענת קם אינו מעודד עיתונאים, שרוצים לחשוף את מחדלי מערכת הביטחון. אם נוסיף לאיום המשפטי - וכדאי שנזכור כי גם אורי בלאו עלול להיות מועמד לדין ולמצוא את עצמו בבית סוהר - את המשכורת הלא גבוהה שעיתונאים כאלה בדרך כלל מקבלים – המסקנה היא שחשיפות של מחדלי השלטון אינן משתלמות. זוהי מסקנה מסוכנת לדמוקרטיה.
ועוד שני דברים בשולי גזר הדין: השופטים כותבים כי "מצופה מחייל המשרת בצה"ל, שימלא את תפקידו מתוך תחושת נאמנות למדינה" וכי "המערכת הצבאית כולה בנויה על שירותם של אנשים צעירים וחדורי מוטיבציה".
עם כל הכבוד לתקוות של בית המשפט – אי אפשר לצפות למוטיבציה גבוהה או לאמון מלא מחיילי חובה שהשירות נכפה עליהם, ושמקבלים משכורת סמלית עבור שירותם. פרשת ענת קם ממחישה, לפיכך, את הצורך לעבור לצבא מקצועי (וחדור אמון ומוטיבציה), שימומן על ידי מסים שישלמו מי שאינם רוצים לשרת (ואינם חדורי אמון ומוטיבציה).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם