מחאה כן, מהפכה לא

"המצב בדרום לא דוחה את דרישת העם לצדק חברתי", זעקו עשרים אלף איש בתל אביב, והם ימשיכו לזעוק ולא להשפיע, כי רוב הישראלים אוהבים להתלונן אבל לא פחות מכך אוהבים את המדינה שלהם

רותם סלע | 30/10/2011 13:37

תגיות: מחאת האוהלים

בספרו "המאמין האמיתי" עמד אריק הופר על נפשו של המהפכן, אשר בניגוד לפוליטיקאי או האזרח הממוצע איננו מבקש לערוך התאמות במציאות הקיימת, אלא להרוס עד היסוד את זו הנוכחית.

הופר ציין כי תפיסת עולמו של מהפכן שכזה איננה נטועה בעולם שמסביבו דווקא אלא בתוכו פנימה, בניגוד לאדם הממוצע אשר מפויס עם עצמו ומבקש לשמר את סביבתו הטבעית.

אם ברגעים הראשונים של "המהפכה החברתית" יכול היה עוד מישהו לחשוב בתמימותו כי במרכזה מצוי עמוד השדרה של ישראל, משפחות וצעירים המבקשים לשפר את ארצם, הרי שהצעדים בה נקטה הנהגתם הוכיחה מעל לכל צל של ספק כי מדובר במהפכנים מקצועיים שלא יעצרו לפני שיהרסו ויהפכו אותה מהיסוד.

לא רוצים להידמות לקובה

וכך, כפי שסירבו להיפגש ולהידבר עם צוות טרכטנברג, לשמוע על רפורמת הוד"לים שאינה מתיישבת עם האידיאולוגיה הפרו-בירוקרטית שלהם או להכיר בכך שסיבוב הדמים הקודם בדרום איננו מעשה ידיה של הממשלה המבקשת להפסיק את מחאתם הצודקת, כך הם אינם מוכנים להכיר בכך שישנה מציאות הממשיכה להשתולל מחוץ לדלת אמותיהם, ודי.

יש גראדים בדרום, שנת לימודים אוניברסיטאית בפתח, ומסקנות שיעלו היום על שולחן הממשלה ומהוות פשרה

בין הרצוי למצוי.

"המצב בדרום לא דוחה את דרישת העם לצדק חברתי", זעקו לא יותר מעשרים אלף איש בתל אביב, והם ימשיכו לזעוק, ולקרוא לעצמם "המהפכה החברתי", ולכנות את עצמם העם, ולא להשפיע כי רוב הישראלים אולי אוהבים להתלונן אבל לא פחות מכך אוהבים את המדינה שהם חיים בה, ולא מבקשים להידמות לקובה או ונצואלה של צ'אבס. מחאה כן, מהפכה לא, זעקו אתמול 99.5 האחוזים שישבו בבית או סתם המשיכו בחייהם.