שלום ולא להתראות: להיפרד מעזה

הגיע הזמן להתנתק סופית מהרצועה, לקבוע גבול מדיני ברור, להתייחס אליה כמו ללבנון ולהסיר את המצור המיותר

שלום ירושלמי | 31/10/2011 15:35

תגיות: רצועת עזה

גלעד שליט חזר, תודה לאל, והיום ברור שאין לנו יותר מה לחפש ברצועת עזה. אחרי ההתנתקות אין לנו יישובים שם, לא צריך להגן על איש וגם לא לשמור על שיירות של מתנחלים שנוסעות לגוש קטיף או יוצאות מנצרים. השלטון בעזה הוא חסר תקנה.

אין שיג ושיח לשלום אמיתי עם חמאס, שרואה בכל שטח ישראל אדמת הקדש מוסלמי. אפשר להגיע איתו רק להפסקת אש ארוכה במקרה הטוב.

אנחנו צריכים להתנתק מעזה סופית, לקבוע בינינו ובין יושביה גבול מדיני קשיח ולהתייחס אל הרצועה כאילו הייתה סוריה או לבנון. אין יוצא ואין בא. לא אספקת חשמל, לא חילופי סחורות ולא החרמת מוצרים. לא מעברי גבול ולא קשר ימי.

את עזה צריך לפתוח לכיוון מצרים ולא לכיוון ישראל ולעודד כמה שיותר מעברי רפיח. מה שלא עשינו ב-1967, כשהתעקשנו לבלוע את עזה לתוכנו - צריך לעשות עכשיו.

הפכנו את הפעילים על המרמרה לגיבורים

במסגרת הזו צריך להסיר גם את המצור על עזה, שגרם לנו צרות צרורות לאורך שנים וסיבך אותנו עם טורקיה ומדינות אחרות. כל אונייה תוכל להיכנס לשם אם אינה נושאת נשק, ואפשר לבדוק היטב אם ספינה נושאת נשק גם מרחוק.

המרמרה המפורסמת הייתה תקועה עד היום בעזה אם היינו מאפשרים לה להיכנס, ואנשיה היו נשכחים שם. הרי אין שם עדיין נמל עם מים עמוקים ואין אפשרות אמיתית

לעגון.

אם היו בכלל מצליחות להגיע לחופי עזה, גם ספינות הסיוע המצחיקות האחרות היו מנסות עד היום לפרוק ציוד. פעילי השלום למיניהם היו עושים את סימני הווי שלהם מול כמה מצלמות מקומיות וממהרים לברוח מהרצועה האיסלאמית החשוכה. את הפרסום והמעמד ההרואי אנחנו הענקנו להם במלוא טיפשותנו, כאשר רדפנו אחריהם בכל חופי אירופה - ועצרנו אותם בדרכם לעזה.

עסקת שליט הוכיחה כי יכול להתקיים איחוד אינטרסים

גם בעניין הניתוק המדיני המוחלט נוצר עכשיו חלון הזדמנויות מיוחד במינו. מצרים רוצה שקט ברצועה, וגם חמאס מעוניין בהידוק היחסים איתה. חמאס רוצה גם להבטיח את שלב ב' בעסקת שליט, שחרור 550 אסירים נוספים, ואינו מעוניין בסיבוכים נוספים בדרך.

עסקת שליט הוכיחה כי יכול להתקיים איחוד אינטרסים משולש בין מצרים, ישראל וחמאס בעזה. אתמול פעלה מצרים באורח נמרץ על מנת להשיג הפסקת אש בין הצדדים. מבחינתנו זה מצוין.

נתניהו אוהב לאחד אינטרסים. הוא מעריץ את הרצל רק בגלל תבונתו המדינית שבזכותה הצליח לחבר בין רצון השליטים באירופה להיפטר מהיהודים ובין השאיפה הציונית ליישב אותם בארץ ישראל. עכשיו הוא יכול להגשים את חזונו הנושן של הנשיא שמעון פרס: לזרוק את חמאס לעזה ולהגיע להסכם עם הכוחות הפלסטיניים המתונים בגדה, אלה שאפשר לדבר איתם באופן רציונלי. ממילא לאבו מאזן אין שום השפעה על מה שנעשה ברצועה.

אם פעם מיליון וחצי הפלסטינים בעזה היו חלק מהסכנה הדמוגרפית שמרחפת על ישראל, זה הזמן להתחמק מהסכנה הזו אחת ולתמיד. מדינת חמאס צריכה להיות מדינה נפרדת או חלק ממצרים. אם בינתיים יורים משם טילי גראד או קסאמים, צריך להגיב בנחישות, כאילו סוריה או לבנון תוקפות אותנו, עד שנשיג איתם הודנא לזמן ארוך, אבל לא יותר מזה.