החופש להעליל
למי ששכח: באצטלה שקרית של "חופש הביטוי" ניסו ענת קם, אורי בלאו ו"הארץ" לטפול על צה"ל פשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו
ובכן, הטענה זכתה למבחן כפול: ראשית, של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, בעקבות פנייה של שני משפטנים. מזוז דחה אותם על הסף; ושנית, בעקבות הכתבה הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה למנוע את מינויו של יאיר נוה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בג"ץ בדק את המסמכים - אותם המסמכים שהיו הבסיס לכתבה - וזרק את העותרים מהמדרגות. המסמכים, קבע בג"ץ, גילו שצה"ל דווקא הקפיד על הכללים.
הבעיה היא שאיש לא קרא את החלטת בג"ץ. אם מישהו קרא משהו, בעיקר בעולם הרחב, זה את האגדה שרקחו לנו ענת קם ואורי בלאו. עד כדי כך צלחה העלילה, שכמעט כל מי שכותב על הפרשה גורס שההדלפה חשפה משהו שמתקרב לפשע מלחמה.
העלילה מתוצרת "הארץ" צלחה, אף על פי שלא הייתה ולא נבראה. מיד עם פרסום הפרשה ניגנה לנו התזמורת הקבועה את הפזמון השחוק למצבים מעין אלה: "פגיעה בחופש הביטוי". גם את הקשקוש הזה צריך להפריך. היו בפרשה הזאת הרבה מאוד דברים, אבל פגיעה בחופש הביטוי לא הייתה שם. להפך. הצנזורה אישרה את פרסום המסמכים אף שהיו גנובים ולמרות הנזק שנגרם לישראל.
אלא שגם זה לא עזר בשום שלב לא ביקש צה"ל לעצור את הפרסום, אלא דרש רק דבר אחד: שהמסמכים, רכוש גנוב לכל דבר ועניין, יוחזרו למקומם. היכן כאן, לעזאזל, הפגיעה בחופש הביטוי?
הדלפות הן לחם חוקה של התקשורת, אלא שהניסיון להפוך גם את פרשת ענת קם להדלפה הוא פגיעה בשכל הישר. מדובר בגניבה סיטונית של מסמכים שחלקם, אם היו מתפרסמים, היו גורמים לפגיעה קשה בישראל. לפי דברים שמסר קצין בכיר בראיון לגלי צה"ל, גם פקודת המבצע של "עופרת יצוקה" הייתה בין המסמכים הגנובים. צה"ל נאלץ לבצע שינוי מתוך דאגה שהמסמך הגיע לידיים הלא נכונות. כך שכדאי לשמור את ההגנה על הדלפות לעניינים קצת יותר רציניים.
עצם העובדה שחיילת חשבה שמותר לה לגנוב מסמכים בשם אידיאולוגיה כלשהי מעוררת חלחלה. הרי לא רק שלא הייתה שם שום חשיפה של פשע, אלא שלענת קם לא היה מושג ירוק בסוגיית הסיכולים,
כאשר חייל ימני, מתלמידי הרב דב ליאור מעביר התרעות פינוי לחבריו במאחזים - מדובר בעבירה. וזו אינה עבירה קלה יותר כאשר אותו מידע מועבר לביטאון המאחזים, גם אם אותו חייל משוכנע שהפינוי הוא פשע נגד העם היהודי. אם הייתה ענת קם מדליפה שלושה מסמכים שלדעתה מעידים על פשע מלחמה - אף על פי שהפשע הוא פרי הדמיון היוצר שלה - ניחא. אלא שמדובר, צריך להזכיר שוב ושוב, בגניבתם של אלפי מסמכים. מה לגניבה סיטונית כזאת ולחופש הביטוי?
הבעיה איננה באג'נדה הפוליטית של קם. הבעת עמדה ומחאה היא עניין אחד. ניצול התפקיד הצבאי לצורך קידום אג'נדה הוא עניין שונה לחלוטין. רק זה עוד חסר לנו - שכל חייל יבצע את תפקידו בהתאם לבית המדרש האידיאולוגי שממנו הוא בא.
צה"ל אינו אמור לפשפש בדעות הפוליטיות של המתגייסים. אבל בגלל ענת קם ש"הארץ" הוא הרועה הרוחני שלה, ובגלל חיילים אחרים שעבורם "תורת המלך" היא צו עליון, צה"ל צריך לחשוש ולבדוק. וזה כבר קורה. תת-אלוף ניצן אלון, שפרש לאחרונה מהפיקוד על חטיבת יהודה ושומרון, הבהיר: "יש לבדוק ולאפיין בצורה יסודית את רקע החיילים... שעלולים לפגוע בביטחון המדינה, ולשבצם בתפקידים שבהם אינם חשופים למידע רגיש".
ואם צה"ל, שצריך להתמודד עם האויב, נאלץ להתגונן גם מול חייליו שלו - אז כולנו בבעיה, וענת קם היא תסמונת הבעיה. לכן צריך לומר גם את האמת בפרשה הנושאת את שמה. והאמת, עם כל הצער קצת שונה ממה שמכרו לנו כאן, כשנשאו לשווא את דחליל "חופש העיתונות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם