אימפריית השמש של יובל ברנדשטטר
בעוד כולנו בוכים כל הדרך לתחנת הדלק, ד"ר יובל ברנדשטטר מלהבים שר "תנו לשמש לעלות": כל המכשירים החשמליים בביתו ניזונים מקולטים סולאריים המוצבים על הגג ומכוניתו החשמלית מתמלאת בחצר הבית, מתחנה שבנה בעצמו. האנשים הירוקים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
"מה, אין לך מנוע? בחיי לא שמעתי רכב כל כך שקט, שנוסע כל כך חלק", פניתי לנהג. "זה כי אתה נוסע ברכב היברידי. בקטעים המהירים הוא נוסע על דלק. בנסיעה בעיר, שהיא איטית יותר, הוא נוסע על חשמל. אתה לא שומע מנוע, אין גזים, אני חוסך בחודש כמה מאות שקלים על דלק. רק מה, בינתיים זה יקר. תאמין לי, אח שלי, אם הייתה מונית חשמלית ואם היו תחנות הטענה כמו שיש תחנות דלק, לא רק נסיעה שקטה הייתה לך, אלא גם היית נושם אוויר בריא".
ובכן, מכוניות היברידיות כבר לא כל כך נדירות. בערים כמו רומא או אמסטרדם, יש אפילו מי שמחזיקים מכוניות קטנות, חשמליות לגמרי, לנסיעה עירונית. הם מטעינים את המצברים בבית או בתחנות ייעודיות.
את המהפכה הסולארית החשמלית מתחילים לראות במדינות אחרות, לאו דווקא שטופות שמש כמו ישראל. אנחנו, שהתברכנו תודה לאל בשמש יוקדת, ממשיכים להשתמש בדלקים פוסיליים (פחם ונפט) ולא באנרגיית השמש. את השימוש בתאים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל רואים דווקא ביישובים הבדואים הבלתי-מוכרים, אשר אינם מחוברים לרשת החשמל. הם מספקים את האנרגיה לכל צורכי הבית כמעט - מטלוויזיה ועד מקרר, בעצמם.
אז איך זה שעם כל כך הרבה שמש, בנגב עדיין נוסעים על מכוניות 'רגילות' ושורפים דלק בשביל לייצר חשמל? מתברר, שיש מי שכבר מנצלים את השמש. חלוצים, מתי-מעט, אבל איך נגדיר אותם? מאמצים מוקדמים וצרכנים נבונים. אחד מהם הוא ד"ר יובל ברנדשטטר, תושב להבים.
ד"ר יובל ברנדשטטר הוא דמות מרתקת ורבת פעלים. ד"ר ברנדשטטר למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, אשר התמחה בארצות הברית ברפואת ילדים ובמחלות
במשך שנתיים, לאחר ששב מארצות הברית, שימש כרופא ראשי וכמנהל חדר מיון ילדים של בית חולים 'הלל יפה' בחדרה. בזמן עבודתו בבית החולים היה עד לתוצאות קשות של מילת תינוקות, שעיצבו את גישתו לברית המילה ככירורגיה זעירה שיש לבצע לפי כל הכללים, לפיה יש למנוע דימומים באמצעים מודרניים. באשר לחלק המסורתי של הטכס, הוא פועל על פי ההלכה.
כאילו לא די לו בעיסוקים הרפואיים וההלכתיים שממלאים את ימיו, ד"ר ברנדשטטר כתב מספר ספרים ואף מוצא לו פנאי לכתוב מאמרים ארוכים ומפורטים בנושאים מגוונים, מפוליטיקה ומדיניות ועד טכנולוגיה ומדע, ומפרסמם במספר אתרי אינטרנט. העיסוק באנרגיות חליפיות, ובמיוחד לאנרגיית השמש, חשוב לו מאוד.
מכירים את השאלה הקלאסית ממבחני המתמטיקה, על שתי מכוניות שיוצאות באותה שעה - איזו מהן תגיע ראשונה? אז הנה סיפור דומה, הפעם עם תוספות מורכבות מעט, אבל גם עם פתרון: מכונית יצאה משערי להבים בשעה 7:00 בבוקר ונסעה, עם ארבעת יושביה, צפונה לתל אביב.
בעל הרכב הוא מבעלי המודעות הנאותה לסביבה, ואת כספו השקיע במכונית חסכונית, הלוגמת את הבנזין בצנעה, בקצב של חמישה ליטרים לכל מאה קילומטרים. בשעה 7:50 הגיעה המכונית לאזור נמל התעופה בן גוריון, ונעמדה במקומה. לפניה השתרע פקק שאורכו 15 קילומטרים, וארבעת הנוסעים שקעו בשיחה מלומדת על יתרונות המכונית המשולבת, בעוד הם מחרפים ומגדפים את הפקק שנע בקצב של עשרה קילומטרים בשעה.
השמש החלה ללהט, המזגן פעל במרץ, והנהג החל להביט בעצבנות הולכת וגוברת במד הדלק הממוחשב, שהראה על צריכה אמיתית של עשרים ושניים ליטרים למאה קילומטרים. עוד חמישים דקות של נהיגה איטית ומורטת עצבים חלפו, והנהג הגיע למרכז העיר והחל לחפש חנייה.
מד הדלק המשיך להורות על צריכה של עשרים וחמישה ליטרים למאה קילומטרים בעשרים הדקות שחלפו עד שנמצאה לו חנייה, בעוד מחוץ למכונית בקעו צפירות מחרישות אוזניים ממכונית דומה, שמשאת נפש נהגה הייתה אותה חנייה. אצבעות משולשות הורמו והחבורה נכנסה לכנס שהוזמנו אליו באיחור של שלושים וחמש דקות.
עם סיום היום העמוס, מיהר הנהג לחפש לו תחנת דלק, שבה הזליף את הנוזל המצחין לתוך המכל הריק במכוניתו, אגב גידופים לעבר ממשלת ישראל והמסים שהיא מטילה על דלק. זו הייתה מכונית א'. מכונית ב' עזבה את להבים באותה שעה שבה עזבה מכונית א' את היישוב, וגם בה ישבו ארבעה נוסעים. במרכז המסך בלוח הכפתורים והשעונים הופיעה מפת הנסיעה, ומוזיקה חרישית בקעה מן הרמקולים. לא היה צורך בהגברת הווליום, מנוע המכונית לא נשמע.
אי שם בדרך הופיעה על המסך אזהרה מפני פקק תנועה על כביש מספר 1 ומיד אחריה קפצה הצעה לפנות לדרך חלופית. במשך הנסיעה, מד הדלק הראה על ירידה איטית ורציפה, שנעצרה בכל עצירה של המכונית, ולא הגיבה כלל לזינוקים שהמכונית ביצעה בשינוי מעמידה לנסיעה. המסך המשיך להנחות את הנהג עד לחנייה הקרובה ביותר למחוז חפצו, שם המתין לו עמוד תדלוק ממוחשב.
ארבעת הנוסעים הקדימו לכנס החשוב בחמש דקות, והיה בידם די זמן להגיע לשירותים וללגום ספל קפה. עם סיום הכנס שבו למכונית, שבה הראה מד הדלק על מכל מלא, ויצאו לדרכם בחזרה לביתם בדרום.
לא המתנתם לשווא, הנה השאלה: איזו מכונית גרמה לזיהום אוויר חריף יותר, למצב רוח ירוד יותר בקרב נוסעיה ולחור גדול יותר בכיסו של בעליה? שאלה רטורית. יתר על כן, איזו משתי המכוניות העשירה את קופתם של ארגונים ומדינות שהציעו פעמים רבות לגנות את ישראל במוסדות בין-לאומיים? שאלה רטורית, שוב.
"המכונית הראשונה היא אחת ממיליון המכוניות הנוסעות כיום בדרכי ישראל, אחת מ-700 מיליון מכוניות הנעות כיום בדרכי העולם", מפרש לנו ד"ר יובל ברנדשטטר את פתרון החידה. "השנייה היא זו שתצא מלהבים לבאר שבע ולכל הנסיעות המשפחתיות, החל מחנוכה, ואיננה צורכת דלק כלל ועיקר: המכונית החשמלית".
"אם כל כך טוב, מדוע לא לפני עשר ו-20 שנה? מנועים חשמליים קיימים לפני המנועים המכניים", הוא שואל. "הם קלים יותר, שקטים יותר, חזקים יותר ועמידים יותר. הם גם יעילים הרבה יותר. 90% מן האנרגיה החשמלית הנכנסת הופכת לתנועה, לעומת 20%, במקרה הטוב, במנוע המכני. הבעיה הייתה נעוצה תמיד במכל האנרגיה. ל-20 קילוגרם של דלק יש יכולת להסיע מכונית לאורך 300 קילומטרים. 20 קילוגרם של מצבר יש בו כדי להתניע את המנוע המכני, ולא יותר".
אבל אחת הבעיות הידועות בדרך אל המכונית החשמלית היא המצבר. גודלו ומשקלו הם אבני נגף בדרך לביטול התלות בדלק.
"כל זה בעבר. כיום, המצבר שאפשר להכניס למכונית חשמלית יכול להסיע אותה מאות קילומטרים. בעבר, יכולת אגירה של 20 קילוואט-שעה, שערכם 150 קילומטרים של נסיעה, מחירה עמד על 100 אלף שקל. כיום מדובר בשליש מזה, הטכנולוגיה דוהרת קדימה. פעם, כדי לטעון מצבר באנרגיה, נאלצת להמתין שש עד 14 שעות. כיום, יכול רובוט להחליף מצבר ריק במלא, תוך 59 שניות".
"במאמר מקורי ישנן 5,000 מילים שאינן מקוריות. אם היו כולן מקוריות, איש לא היה מבין, ובכל זאת ספר ומאמר הם יצירה מקורית", מנסה ד"ר יובל ברנדשטטר לפשט עבורנו את העניין. "שי אגסי, יזם ישראלי, קיבל על עצמו את המשימה לנתק את העולם מתלות בנפט, וזאת מבלי להמציא שום דבר חדש, אלא לצרף טכנולוגיות קיימות למערך טכנולוגי חדש.
"ארבע שנים של עבודה מגיעות בימים אלו לשיאן, כאשר ברחבי הארץ מותקנות עשרות תחנות החלפת מצבר ועשרות אלפי עמודי טעינה, בעוד בבתי החרושת מיוצרות מכוניות חשמליות לפי יכולת ייצור של חצי מיליון בשנה.
"עבדכם הנאמן הנו בין ראשוני האזרחים שבביתם מותקנת תחנת טעינה, שתטען את המצבר במשך הלילה, ללא צורך בביקור בתחנת דלק. מחיר ההתקנה, הכלול במחיר הרכב החדש - 2,000 שקלים. כדי להשלים את המהלך הירוק התקנתי לוחות אור-חשמל (פוטו-וולטאיים, ד"ב) על הגג, כך שחברת החשמל משלמת לי על החשמל שאני מייצר עבורה, בעוד הבית עצמו בנוי בשיטות חסכוניות המורידות באופן תלול את צריכת החשמל. עוד דבר קטן: את הבית הזה בנינו בידינו ממש, מן המסד ועד הטפחות".
אז למה לא כולם נוהגים כמוך?
"יש מספר אגדות שחייבים לפזר, אגדות המופצות על ידי בעלי אינטרס בשרפת דלקים נוזליים בעלי נטיות זיהומיות. האחת - יעילות של 20%. במציאות, היעילות של בנזין וסולר, משלב הקידוחים אי שם במפרץ הפרסי ועד לגלגל, היא כ-5%. 95% אחוזים נשרפים לשווא. מישהו ראה פעם את הערפיח של לוס-אנג’לס? זה ה'לשווא'.
"אגדה נוספת", אומר ברנדשטטר, "היא שהמכונית החשמלית היא למעשה מכונית פחם, שכן ידוע שמרבית החשמל מיוצר בתחנות כוח שורפות פחם. ייתכן, אלא ששרפת פחם בתחנת כוח המייצרת מאות מגה-ואטים היא תהליך החום היעיל ביותר שקיים, וחלוקת החשמל ברשת המתח הגבוה היא חלוקת האנרגיה היעילה ביותר, הרבה מעל ומעבר למכלית של 40 אלף ליטר העולה לאטה לירושלים, אגב הפרחת ענני עשן של סולר שרוף בחלקו.
"אין הכרח לייצר חשמל דווקא מפחם. הגג שלי הוא דוגמה ניצחת לכך שאפשר גם אחרת, ותחנת החשמל הסולרי במישור רותם מוכיחה שאפשר עוד הרבה יותר. גם שרפת גז ממאגר תמר היא דרך יעילה ביותר ונקייה ביותר להפיק חשמל, טובה בהרבה מדחיסת גז והסעתו לתחנות דלק באותן מכליות דיזל.
"בצרפת, מרבית החשמל באה מאנרגיה אטומית. כך בשבדיה, כך בקנדה, בנורבגיה ממפלי מים. לכן, אגדת הפחם היא תעמולה, לא אמת. אגדה שלישית: תוספת של מאות אלפי מכוניות למשק החשמל תעיק על היכולת המצומצמת ותביא להפסקות חשמל. ובכן, לא נכון.
"בשעות הלילה סובלת חברת החשמל מעודף ייצור ומחוסר ביקוש, בשל חוסר כדאיות לעצור את יחידות הייצור הגדולות של מאות מגה-ואטים. את העודף הזה תספוגנה המכוניות החשמליות, ובמקרה חירום, אפשר להפוך את הזרם כדי לשמר את הזרם ברשת".
"אגדה רביעית: ספק המצברים והחשמל הם חברה אחת, וחלילה לנו ליפול בידי מונופול. ייתכן, אבל האין הדלק מונופול הרבה יותר קשה? מי זה שמקפיץ לנו את המחירים בכל שני וחמישי? בעל המכונית החשמלית ייהנה ממחיר קבוע במשך ארבע שנים, שבסופן יחליט אם ירצה להתנתק מן הספק, או לשנות את תנאיו. מאות אלפי מכוניות חשמליות הן כר פתוח ליזמות".
רוצים גם להשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו - yarok@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם