יש משרות, אין מנהל
מעבר לברדק ולעליבות שבה מקוששים ג'ובים למקורבים ומאחדים משרות דמיוניות, מזדקרת עובדה: בלשכת רה"מ אין מי שמנווט
נכון, זה בדיוק מה ששמעתם. אין ראש סגל, אין מנהל לשכה, אין בוס, אין מי שעל פיו יישק דבר, שמנווט, מחליט, מנהל, קובע סדר יום, עושה ישיבות צוות, מחלק תפקידים. אין דבר כזה. ככה זה גם נראה. עובדה.
הנה הפירוט: שני אנשים עומדים, לכאורה, בראש לשכת נתניהו. נתן אשל, לכאורה "ראש הסגל", וגיל שפר, מנהל הלשכה. נתן אשל מעולם לא עבר את הוועדה לאישור מינויים (בראשות נציב שירות המדינה). פעמים רבות במהלך הקריירה שלו בלשכה היו מי שהציעו לבלום את גל הפרסומים על כישוריו הדלים של אשל על ידי הגשתו לוועדה.
מה כבר יכול לקרות? מדובר בוועדה שבודקת כשירות מינימלית: תואר ראשון ועבר פלילי. משהו כזה. ועדיין, בכל פעם שמישהו העלה את הרעיון שאשל ייגש לוועדה ויאושר, נתקף אשל בפאניקה והעסק טורפד. מה יש לאשל להסתיר? לא ברור. עובדה, מבין כל הבכירים שעובדים אצל נתניהו, הוא היחיד שלא ניגש לוועדה.
אשל, אגב, טוען לתואר ראשון מ"טורו קולג'", וגם כיהן כדירקטור בחברות בורסאיות על בסיס התואר הזה. פעם הגשתי שאילתה בעניין, ומלשכת ראש הממשלה נמסר שלאשל יש אכן תואר כנטען. איך יש לו תואר במינהל עסקים בלי שהוא יודע אנגלית?
ומה אומרים, לא פורמלית, בלשכת ראש הממשלה על כישוריו של אשל? אומרים שם שהוא לא מנהל את הלשכה ולא ראש הסגל. הוא סוג של מביא ומוציא מהלשכה, סוג של מקורב, סוג של עוזר אישי. בקיצור, בוס הוא לא.
אז מי כאן? כבר אמרנו, גיל שפר. לשפר, אגב, אין תואר ראשון בכלל. הוא גם לא טוען שיש לו. להגנתם אומרים אנשי הלשכה שלשפר, שהיה בכלל יועץ הסיורים של נתניהו, יש ניסיון ניהולי עשיר בעיריית ירושלים, אצל לופוליאנסקי. וחוץ מזה, הם אומרים, הוא לא הבוס. אז מי כן הבוס? שפר, כך אומרים, הוא האיש החזק. מה אפשר להבין מזה? אפשר להבין מזה שאו שבלשכת ראש הממשלה אין ראש סגל אמיתי, כמו בבית הלבן, כמו שמעון שבס ואיתן הבר אצל רבין, אבי
ושימו לב גם לזה: נתן אשל, את זה כבר כולם יודעים, ששיא הקריירה שלו היה סמנכ"ל ב"הצופה", הוא מינוי אישי של הגברת שרה נתניהו (והוא בעצם גם עובד בעיקר אצלה). גיל שפר, גם עליו כבר דיברנו, קנה את תהילתו כשסידר לגברת נתניהו את העבודה המפורסמת שלה בעיריית ירושלים כפסיכולוגית ילדים.
דני קייט, מכירים? הוא היה יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור. ובכן, הקייט הזה, שגם הוא נטול כישורי סף (על פי המבקר), היה זה שמנע מבעלה הראשון של הגברת נתניהו לפרסם, בזמנו, ספר שערורייתי אודותיה.
וישנה גם תמי האוספטר, שקיבלה ג'וב נחשק בלשכה (יועצת מיתוג) בזכות שירותה המשותף עם הגברת נתניהו כדיילת. ויש את המשנה למנכ"ל המשרד, רן ישי, שהוא הפודל החביב ביותר על משפחת נתניהו (ומנסה, נואשות, להכשיר את מימונה המלא של הווילה בקיסריה על חשבון המדינה, בינתיים ללא הצלחה). ויש את היועץ לענייני התיישבות, גבי קדוש, שהתחבב במיוחד על בני הזוג נתניהו כשהיה ראש עיריית אילת ונהג לארח אותם בעירו כיד המלך. ויש עוד דוגמאות לכך שבעצם חלק ניכר ממשרות האמון שם, בירושלים, הן משרות אמון של משפחת נתניהו ולא של ראש הממשלה.
אגב, גבי קדוש, כיועץ לענייני התיישבות, הינו מנוע מלהופיע לכינוסים פוליטיים, אבל הוא דווקא מופיע. כשמעירים לו, הוא אומר שהוא מתכוון להתמודד לכנסת ולכן זו בעצם "הופעה פרטית".
ויש עוד טיפוס, שמכהן כמנהל משרד ראש הממשלה בצפון, ישראל יעקב שמו. אבל בלשכה טוענים שהוא בעצם יועץ מקצועי, ומתברר שבשבועות האחרונים הוא יושב מטעם ראש הממשלה בוועדת הבחירות של הליכוד לקראת הוועידה בינואר, שזו מעורבות פוליטית בוטה ואסורה. אבל מי סופר.
ועדיין, אסור לשכוח שבתוך כל העליבות הזו לא השכיל בנימין נתניהו להביא דמות אחת חזקה, דומיננטית, מנוסה, כוחנית, יעילה, שתנהל עבורו את העניינים. ולכן מה הפלא שכך נראים העניינים? יכול להיות שאם ראש הסגל היה, למשל, ד"ר יורם טורבוביץ', ההתלבטויות אם לתקוף או לא לתקוף את איראן לא היו זולגות לכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת כבר שבועות, שלא להגיד חודשים. בתקופת טורבוביץ' דווקא פורסם שישראל הורידה איזה כור, אבל איש לא צייץ.
ומעניין שהברדק הזה, הקומבינות הללו והאיכות הירודה הזו של לשכת נתניהו מזכירים מאוד, כמעט שתי טיפות מים, את הלשכה שהקים באותו מקום אהוד ברק, כשהיה ראש ממשלה. עכשיו הם יושבים שם יחד ומתכננים לתקוף את איראן.
אקו"ם