איתות מיריחו
ישראל הניחה את האקדח על השולחן. שיגור טיל יריחו השבוע היה עוד מסר תוקפני שצה"ל מוכן לכל משימה, השאלה היא האם לא איחרנו את הרכבת
פשרה הושגה בעניין, ודגן אמר מיד שאין לו כוונה להתייחס לעניין, על אף שהוא "מעניין". הוא התייחס רק למצרים, סוריה, תוניסיה, לוב ואפילו תימן. כשנשאל כיצד חש כ"עבריין ביטחון שדה", כהגדרת שר האוצר יובל שטייניץ, נפרץ מעט הסכר. דגן לא נותר חייב והודיע בציניות כי הוא מוכן לעמוד לדין, תקף את שטייניץ בחזרה, הזכיר שברק ונתניהו הם אלה שבכלל הניחו את הסוגיה על השולחן ולבסוף, תוך שהוא מצהיר "כי איני מביע עמדה בעד או נגד התקיפה", אמר שיש לחשוב היטב על היום שאחרי.
מי שמכיר את דגן סיפר השבוע כי זאת דרכו לומר שאין כרגע כל תועלת בצעד התקפי שכזה. "זאת לא קפריזה שלו. הוא מכיר היטב את הזירה. בעניין הזה הוא כבר מזמן הגיע להכרעה כי החסרונות עולים על היתרונות". לפני ארוחת הערב באותו אירוע התבדחו ביניהם אנשי העסקים שבאו לשמוע את דגן, ואמרו כי קשה להבין ממה מורכבים המתאבנים שהוגשו.
"עשו את זה בכוונה, בגלל שמגיע ראש המוסד, הכל חשאי", הפטיר אחד מהם. חשאיות היא הדבר האחרון שניתן לומר על הנושא שאמור להיות נסתר מהעין. ד"ר אמילי לנדאו, חוקרת בכירה וראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון, אמרה השבוע כי לא ייתכן שמדינה תצהיר שהיא עומדת לבצע מבצע סודי ומורכב נגד מדינת אויב.
"זה דיון תקשורתי שטחי, מתלהם ולא אחראי בסוגיה קריטית", אמרה , "כאשר ישראל תקפה על פי פרסומים זרים בסוריה לא היה דיון ציבורי. לכן ברור שמה שקורה כאן מזיק בכל מקרה, עלול ליצור דינמיקה ולחץ מסוכנים על מקבלי ההחלטות או לחלופין, באין תקיפה, מה שנראה סביר יותר, עשוי לכרסם בהרתעה".
השאלה הנשאלת היא מה גורם לישראל עכשיו להגביר לכאורה את מסריה התוקפניים. אחת הסברות, לצד פרסום הדוח המתקרב של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), גורסת כי המידע המודיעיני שבידי ישראל מתחזק, מתחדד ולא מותיר הרבה מקום לספקות.
השבוע, בעיתוי מעניין, ביצעה מערכת הביטחון בישראל ניסוי תחת מעטה מסתורין, שכמו בסרט מתח טוב, רק מגביר את הדרמה סביב העניין. בעיתונות הזרה ניתן למצוא פרסומים על כך שבבסיס סודי של חיל האוויר באזור ירושלים מוחזקים טילים בליסטיים בין יבשתיים מסוג יריחו, המגיעים לטווח של כ-5,000 ק "מ ויכולים לשאת ראש נפץ גרעיני.
מהפרטים המעטים ששחרר משרד הביטחון בעניין, מטרת הניסוי, כמו קודמיו, שבוצע בפלמחים, הייתה לבחון מערכת הנעה רקטית. גורמים ביטחוניים סירבו להתייחס לנושא הרגיש, אך ציינו
באשר לעיתוי, הוא נקבע כמה חודשים מראש, כך שאינו קשור לדיון הציבורי. מכל מקום, ניסוי במערכת זו שמותאמת גם לשיגור לוויינים לחלל באמצעות המשגר שביט, פרי פיתוח מפעל מל"מ של התעשייה האווירית, מהווה איתות לאיראן. קצינים בכירים בצה"ל מודים כי כמות השעות שהם משקיעים בעיסוק ב"מעגל השלישי" היא אדירה.
לדברי בכיר לשעבר בקהילת המודיעין שמכיר היטב את הנושא, המעקב אחר הפצצה האיראנית מורכב, ולא אחת התגלעו מחלוקות בין ישראל לארצות הברית באשר להתקדמות התהליך. בעבר הרחוק הייתה הערכה כי איראן תהיה גרעינית כבר לפני 11 שנה.
האיראנים שמבינים היטב כמה עיניים בוחנות אותם וכמה אוזניים מאזינות להם, עושים הכל כדי לפזר ערפל סביב התהליך. יחד עם זאת רסיסי המידע שנאספים והחומר שזורם בעניין, נותן הערכה לגבי לוח הזמנים. דגן העריך ב-2009 כי איראן תוכל לשגר פצצה גרעינית בסוף שנת 2014. הערכות מודיעין אמריקאיות, ובהמשך גם ישראליות, היו הרבה יותר פסימיות.
בנוסף לשאלת לוח הזמנים, ישנה מסכת שיקולים נרחבת נוספת ומורכבת, למשל, האם נכון לבצע את המהלך הצבאי לאור מידע מודיעיני איכותי זאת בטרם מוצה תהליך הטלת הסנקציות. נוסף לכך יהיו מדינות שיקבלו את איראן כמעצמה גרעינית, ויטענו כי גם עובדה זו אין בה כדי לאיים על קיומה של ישראל. ברור שבמצב כזה לא תהיה לישראל לגיטימציה לפעולה צבאית.
בשעה שבישראל מניחים את האקדח על השולחן, הפן ההתקפי/צבאי לא מופיע בנאומי הנשיא אובמה. בארצות הברית מסתכלים על התמונה הרחבה ובוחנים גם את האינטרסים שלהם במזרח התיכון, שלא בהכרח ישתלבו עם תקיפה באיראן.
"לאחר שישראל ביצעה את התקיפה בעיראק ב-81', קמו לא מעט קולות נגדנו", מסביר בכיר לשעבר בקהילת המודיעין, "היום, 30 שנה אחרי, זה יותר מסובך מכל בחינה. מה שהיה ניתן לעשות כנגד הכור תמוז, בדרך שבה נעשה, לא אפשרי היום. אנחנו בעולם אחר, כנגד מדינה אחרת, עם השפעה גדולה יותר של ארצות הברית ועם השלכות אדירות על 'היום שאחרי', שלא לדבר על התוצאה הסופית שרק תרחיק את האיום ולא תסלק אותו".
אנשי ביטחון ואקדמיה הודו השבוע כי לפחות לקח אחד חשוב היה בין עיראק לאיראן, ההחלטה לטפל בכור הסורי מוקדם. "אין ספק שמה שקרה במקרה הזה הוא כתוצאה מתהליך למידה", אמרה ד"ר לנדאו, "בתחום שכזה צריך לפעול בהקדם, עוד לפני שיש פיזור של מתקנים. במקרה האיראני, איחרנו את הרכבת במובן של הזדמנות תאורטית לתת מכה ניצחת".
בצל הדיון שחלק מרכזי ממנו נע סביב הציר המודיעיני, כדאי לשים לב לעניין מטריד בתוך צה"ל. כבר כמה שבועות שבחיל הים לא איישו את תפקיד ראש מספן המודיעין (רמד"ן). הסיבות לכך נעוצות בשינויים ארגוניים שאמורים להתרחש בחיל ובמחלוקת סביב דרגתו. האחרון שכיהן בתפקיד, תא"ל ירון לוי, קודם לתפקיד ראש המטה, ועד שהעניין ייפתר, משמש אחד מראשי המחלקות במספן המודיעין כממלא מקום.
על פי ההגדרה הפנימית של החיל ייעודו של מספן המודיעין הוא "לבנות את תמונת המודיעין הימי בעבור חיל הים, צה"ל והדרג המדיני". מאחורי המשפט הזה מסתתר עולם שלם. די להזכיר את שייטת הצוללות, שבנוסף ליכולת איסוף המודיעין היא גם חמושה, על פי פרסומים זרים, בנשק גרעיני.
גורמים צבאיים אמרו השבוע כי אסור שמחלוקת טכנית תביא למצב שאין רמד"ן. "עשויים להיות חורים בתחום שישפיעו על הזרוע המבצעית של החיל", אמר בכיר לשעבר בקהילת המודיעין.
עוד מתברר, כי טרם נפלה החלטה על איוש מספר תפקידים בכירים נוספים בחיל. מדובר בזהות המפקד הבא של בסיס חיפה, כמו גם איוש מחודש של ראש מספן ים. התפקיד האחרון בוטל על ידי המפקד היוצא האלוף אלי מרום (צ'ייני) וכעת פועל המפקד הנכנס, האלוף רם רוטברג, להחזירו. לאור המצב שנוצר, ממתינים מספר קצינים בולטים, ביניהם אל"מ אלי ואל"מ עודד, לשעבר מפקדי שייטת ספינות הטילים ושייטת הצוללות, להחלטה על תפקידם הבא.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מפקד חיל הים נכנס לתפקידו החדש בשבועות האחרונים, במסגרת זו מבצע סבב מינויים שיסוכמו בתהליך סדור כנדרש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם