הקמפיין לתקיפת מתקני השלטון
חוץ מלספר לאיראנים את שם המבצע, ואת הצבע של הסרבלים שילבשו הטייסים בגיחה העתידית, כבר סיפרנו והודענו להם על הכל
האם הדיון על הגרעין האיראני והתוכניות הישראליות באמת נחוצים או שהתקשורת שוב הגזימה?
בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו
אמרתי דיון ציבורי ותקשורתי, אבל זה השם המכובס של מה שהיה פה בימים האחרונים. אם נהיה בוטים לרגע, מדובר למעשה באקט של ברברת. לא ברבריות. ברברת. אתם יודעים מה? גם ברבריות.
זה נכון אמנם שהיו גם כאלו שיצאו נגד הפטפטת הבלתי פוסקת, כשמדובר בעניין כל כך רגיש ודרמטי. אבל בכל זאת. נסו לרגע לדמיין את אותה פטפטת הזויה בימים שלפני הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. או בנוגע למתקן הגרעין הסודי בסוריה (שבכלל לא ידענו על קיומו).
מישהו מסוגל לתאר לעצמו תקיפה ישראלית והשמדה של אותם איומים באווירה דומה לזו שיש היום סביב שאלת הגרעין האיראני? הרי חוץ מלספר לאיראנים את שם המבצע, ואת הצבע של הסרבלים שילבשו הטייסים בגיחה העתידית, כבר סיפרנו והודענו להם על הכל.
אבל זה לא רק הדיבור והדיון חסרי האחריות מבחינה ביטחונית. יש פה משהו עמוק ורחב הרבה יותר. יש פה קמפיין. אבל לא קמפיין מהסוג שבאמת מעוניין בדיון ציבורי עמוק ופורה. קמפיין מסוג אחר לחלוטין. כזה שמעוניין להחליף ממשלה. כזה שחותר להפיל שלטון שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
קמפיין שנועד לשנות את תמונת הסקרים שמעטרת את עמודי החדשות בשבועות האחרונים, ועושה כל כך רע לכמה אנשים ברחבי התקשורת הישראלית. קמפיין אישי וממוקד בשני אנשים – ראש הממשלה ושר הביטחון.
אני מודה. לא פשוט עבורי להגן על שר הביטחון ברק ועל ראש הממשלה נתניהו. אבל
אבל מכאן ועד לנסות ולטפול על השניים כוונות לא ראויות ולא ענייניות בנושא כל כך רגיש וכל כך קיומי, כמו איום הגרעין האיראני, זה כבר גובל בהסתה פרועה ומסוכנת. בקמפיין הזה נפלו כל הגדרות. הורדו כל המחסומים. דמם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון הותר. כאילו היו זוג מהמרים סדרתיים, שחזר בשעת בוקר מוקדמת מעוד לילה של קלפים, ז'יטונים ומרטיני.
אני מבין את התסכול של כמה אנשים בעולם התקשורת. בכל זאת, ניסו כבר הכל. ניסו את הזירה המדינית, כשהבטיחו שבחודש ספטמבר השמיים יפלו עלינו. אחר כך הגיעה המחאה החברתית, אבל גם את זה הממשלה בינתיים איכשהו צלחה. עוד קודם גיששו בתחום האישי. אולי משם תבוא הישועה.
לבסוף למישהו נפל האסימון. נשק יום הדין. איום הגרעין האיראני. כשעוסקים בסיוט הכי גדול של החברה הישראלית, זה שכולנו יודעים עליו ועוסקים בו כבר שנים, נוגעים לישראלים באחת הנקודות הרגישות ביותר. האמת, רעיון גאוני. סיכויי ההצלחה מרשימים. ולעזאזל ביטחון המדינה וההחלטה שנפלה בקלפי לפני שנתיים וחצי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם