התובעת במשפט קצב:
היו ליקויים בתיק
אירית באומהורן, שבלי א' סברה שאין תיק נגד קצב, ביקרה את הפרקליטות ואמרה כי התנהלה ב"חובבנות ביחס למשפט ודרך הטיפול בו"
תיק קצב עבר תהפוכות רבות, גלגולים משפטיים לא מעטים ושיאים חיוביים ושליליים כאחד. אחד מהם נרשם כאשר קצב חזר בו מהסדר הטיעון המקל שעליו חתם, וטרף את הקלפים. היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, מני מזוז, החליט ללכת על כתב אישום חמור אך כזה שאינו כולל את א' מבית הנשיא.
עורכת הדין אירית באומהורן, היום הגענו לנקודת השיא במשפטו של משפט קצב. איך מרגישים התובעים והסניגורים היום?
"תובע בדרך כלל אינו אמור להיות מחובר רגשית לתיק שהוא מנהל, וברגיל יש רק את נושא ההצלחה המקצועית. היום, כשאני כבר תקופה לא קצרה משמשת כסניגורית, אני מבינה יותר את הקשר של הסניגור הן לתיק והן לנאשם. נוצרים קשרים אישיים וקשה שלא להרגיש את מצוקת הלקוח, ולחפש את הדרכים לסייע לו. התיק של קצב היה מבחינתי שונה, כיוון שהייתי בקשר עם המתלוננות ומשום שעברנו ביחד טלטלות לא מעט. אני בהחלט חשה דריכות לקראת פסק הדין בבית המשפט העליון".
האם לדעתך קצב שגה כשביטל את הסדר הטיעון?
"לא יכול להיות ספק שההסדר שהוצע לו היה קל מאין כמותו, והיה מזערי ביחס לכתב האישום. לדעתי זאת הייתה הצעה שלא ניתן לסרב לה - הן מלכתחילה וודאי שבדיעבד. לא נראה לי שיש מישהו שסובר אחרת, גם בקרבתו של קצב".
איך השופטים, ועוד לפני כן, איך התובע יודע לזהות אם מתלוננת היא דוברת אמת?
"זה עניין מורכב ביותר. אם אני רוצה לנסות לקבוע כללים, אז הדרך היא ראשית לבדוק את הגרסה שלה ואיך היא מתיישבת עם שאר הראיות. סתירות בגרסה ושקרים יובילו לאי אמון בה. מאידך, גרסה ברורה והגיונית תוביל לאמון. מובן שמעבר לבדיקה הסיפור מבחינת תוכנו, משתמש תובע גם בניסיון החיים ובאינטואיציה".
מה התחושה שלך כלפי משה קצב האדם?
"בשלב הזה של המשפט, כמעט בכל התיקים שניהלתי, למעט אולי כלפי אלי פימשטיין ופשעים אכזריים אחרים, אני הרגשתי רחמים כלפי הנאשם, וכך גם עתה. קשה לי להרגיש אחרת כלפי אדם בשעה שאולי היא הקשה בחייו, גם אם הביא לכך במו ידיו".
האם פסק הדין היום יהווה סוף פסוק לפרשת קצב?
"אני משוכנעת שאחרי פסק דין של שלושה שופטים במחוזי ושלושה שופטים בבית המשפט העליון, משה קצב קיבל משפט צדק. פסק הדין שיפורסם היום, יינתן על ידי שופטים מן המעלה הראשונה. שתיים מהם - מרים נאור ועדנה ארבל - אני מכירה באופן אישי במשך יותר משני עשורים, ואין בלבי ספק כי נעשתה על ידם מלאכת שפיטה יסודית ורצינית. נראה לי שכן, זהו סוף פסוק לפרשה".
הייתה לך ביקורת רבה כלפי התנהלות הפרקליטות בתיק. מה היתה הטעות הגדולה ביותר שלה?
"בתמצית ניתן לומר כי היתה לצערי חובבנות ביחס למשפט הפלילי וליקויים מבחינת דרך הטיפול בתיק. זה התבטא, בין היתר, בחוסר ההחלטיות לגבי עוצמת הראיות ובהתנהלות בבג"ץ נגד הסדר הטיעון, שם הוצגו הראיות באופן מגמתי שמטרתו לתאר תיק חלש מבחינה ראייתית".
האם היה מקום להקל יותר על קצב בשל המשפט שנעשה לו בתקשורת?
"חשבתי שיש טעם רב בדבריה של השופטת שבח, שהייתה בדעת מיעוט מקלה בגזר הדין במחוזי. הסיקור התקשרותי גלש למחוזות לא רצויים, ובהחלט יש מקום לבדוק איך מונעים זאת בעתיד. לא ייתכן שייתקיימו בתקשרות דיונים המקבילים למה שמתבצע בבית המשפט".
האם העונש שקיבל קצב במחוזי חמור מדי?
"לא, זהו עונש הולם המצוי במתחם הענישה המקובל. קשה לכמת מהו מספר השנים המדויק המתאים לעבירות שביצע קצב. אני סבורה שענישה של שנה-שנתיים פחות גם הייתה יכולה להינתן, ועדיין היה מדובר בעונש סביר. צריך לזכור שהעבירות החמורות יותר, עבירות האונס, בוצעו לפני יותר מעשור - נסיבה שנשקלת לקולה כשגוזרים עונש".
בת 51 •
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם