סוף עונת התפוזינה
ברשות הפלסטינית החליטו על החרמת המשקה על אף שהוא לא מיוצר מעבר לקו הירוק. מעניין איך היו מגיבים בתקשורת הישראלית אם חנויות היו מחרימות סחורה פלסטינית
מה יותר מתאים בימים חגיגיים אלו מלפתוח בחרם חדש על מוצרים שמגיעים מישראל? וכך, כשרוח החג מנשבת ברקע, הכריזו הפלסטינים ביהודה ושומרון (לא אלו שיורים טילים מעזה. אלו שאמורים להיות הפרטנר) על חרם נגד המוצר הישראלי "תפוזינה".
"החג שלנו יהיה נקי מתפוזינה וממוצרים ישראלים", מכריז הסלוגן של מארגני החרם. באותה כרזה מוצג בקבוק התפוזינה (שאמור להיות תמים בדרך כלל) בצורה של קליע רובה. לא פחות ולא יותר.
מסתבר שמה שנראה באור היום כמשקה תמים ומרווה, הופך בלילה לנשק קטלני בשירות הכיבוש הישראלי. כותרת מכרזה אחרת מבשרת על "הקמפיין להחרמת סחורות ישראליות". שוב, סחורות ישראליות באשר הן - ללא הבדל דת, גזע, צבע, מין או זהות קבוצת הכדורגל האהודה.
זו יכולה להיות סחורה שמגיעה מאזור התעשייה של אריאל, ובאותה מידה גם סחורה שמיוצרת בלב לבה של תל-אביב. הכל הולך. או, בעצם, הכל לא הולך.
למי שבמקרה חשב שמדובר אך ורק בתעמולת סטיקרים, מצפה לו אכזבה קלה. פעילי החרם הפלסטינים עוברים מחנות לחנות, עיר אחרי עיר, ולוחצים על המוכרים להחרים את אותה תפוזינה שמגיעה מהעיר רחובות.
את המיץ שנאסף מהחנויות שופכים ישר לפחי הזבל. חנות שנפטרה מכל בקבוקי התפוזינה שהיו ברשותה זוכה לסטיקר כתום ועליו הכיתוב "מקום זה נקי מתפוזינה".
הדבר המדהים בכל הסיפור הזה זו השתיקה הישראלית. שתיקה תקשורתית (לא כל כלי התקשורת, אבל רובם). שתיקה של הממשלה. שתיקה של הכנסת. וכמובן, שתיקה של ארגוני הדו-קיום למיניהם ושל עמותות השמאל הרבות. כאילו שהדבר אינו קיים. כאילו שהמציאות אינה הפוכה מזו שהם כל כך מנסים לצייר לנו.
עכשיו נסו לדמיין לעצמכם איך היו מגיבים כאן אצלנו על שלט שהיה נתלה על חלון ראווה ובו מודיעים לציבור הרחב כי החנות נקייה מסחורה ערבית או פלסטינית. אתם באמת חושבים שגם אז מהדורות החדשות היו נפתחות עם הידיעות על הדוח שעוסק בגרעין האיראני? תחשבו שוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם