הצילום של אבא
משה קצב היה הנשיא היחיד ששוחח עם אבא שלי, ניצול השואה. אבל אתמול אפילו אבי איבד את אמונו בקצב והוריד את התמונה המשותפת שלהם מהקיר בסלון
זאת שאלה מטומטמת. אל תטעי א', אני לא נגדך. ההפך, אחותי, אני לגמרי איתך. מי ששואל שאלה כזאת מעולם לא היה קורבן עבירה. לא של מין, לא של אלימות, לא של כוח. גם מי שחושב שניצחת.
את תסתובבי עם מה שהיה שם בחדר כל החיים. את היא זאת שתרצה לדעת למה היית שם, בפעם השנייה. למה לא היה לך האומץ לעמוד מול מכונת המין המניפולטיבית הזאת, שאחר כך הייתה הנשיא, ולהגיד לה "לא".
"אנס", "עבריין מין" יהדהדו המרצפות מתחת נעליו של הנשיא השמיני של מדינת ישראל הערב, כשיעשה את דרכו לבית הכנסת. "אנס" ו"עבריין מין" יהדהדו גם הקירות כשיעמוד בעזרת הגברים בתפילת שמונה עשרה ובשירת לכה דודי.
אין תיאור ציורי, חד ומדויק יותר לפתגם "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" ממצבו הנוכחי של קצב. האיש שפעם החזיק
עברייני מין נתפסים נחותים אפילו בעיני האסירים בכלא. התחתית של התחתית. קצב טוען שהוא חף מפשע, אבל כמוהו יש בבתי הסוהר בשפע, בעיקר עברייני מין.
למעלה משעה נמשכה הקראת הכרעת הדין. מה עבר לקצב באותו זמן בראש? עברו המפואר? האיש שבא מהמעברה בקריית מלאכי, שצמח להיות האזרח הראשון של מדינת ישראל, כבש אולי כל פסגה אפשרית, אבל לא למד לכבוש את יצרו.
קצב התעקש להישאר מה שהוא כבר מזמן לא: גאוות העדה הפרסית, אדם מסורתי, איש משפחה וקורבן. בערך חצי שנה לפני שהתפוצצה הפרשה פגשתי אותו בפעם האחרונה. כמה חודשים קודם סיקרתי נסיעה שלו במלאות שישים שנה לשחרור מחנה אושוויץ. איש לבבי ולא מרשים.
אחרי שקרא מה שכתבתי, החליט להזמין את אבא שלי, ניצול בירקנאואושוויץ, לביקור במשכן הנשיא. הגענו בארבע ועזבנו קרוב לחמש. השולחן היה מלא בכל טוב ואבא שלי בעיקר דיבר. הוא סיפר על המחנות והגטו. הנשיא השמיני ישב רגל על רגל ולא שאל שאלות.
בסוף הפגישה הצטלם קצב עם אבא בלשכתו. את הצילומים ארזו הוריי במסגרת זהב ותלו במרכז הסלון. נדמה לי שמתוך אינטרס לגמרי אישי, בלי שום קשר לא', אבא שלי היה אחד האנשים שמאוד רצו שהנשיא יזוכה. זה הנשיא היחיד שדיבר איתו מאז שעלה לארץ. אתמול אפילו אבא שלי נכנע לאמת והוריד את התמונה.
תם ולא נשלם. בסיפור הזה נשארה לפחות אישה אחת שעדיין לא פתחה את הפה. קוראים לה ג', גילה קצב. גילה היא קורבן של שיטת קצב המניפולטיבית, הכוחנית והמתחסדת, לא פחות מהאחרות. היא שבויה של אותו קונספט נשי, קורבני, צייתני ומבויש.
אולי העובדה שלא הגיעה אתמול לאולם אומרת משהו. בינתיים גילה קצב חושבת שבשתיקה שלה היא מגנה על עצמה מפנינו. היא לא יודעת שהיא מגינה על עצמה מפני בעלה, הצייד. הוא ייכנס לכלא, ואולי היא תצא לחופשי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם