מסר לבוס
מעמדן של נשים בשוק העבודה נחות פעמיים, הן מעצם חוסר השוויון בין המינים והן בשל חוסר השוויון בין עובדים לממונים
"עבירת האונס מחללת את כבודו של האדם ומבזה אותו", כתבו השופטים. "חומרת העבירה עוד עולה בדרגתה עת בוצעה היא תוך ניצול יחסי מרות, שכן המרות היא זו הנותנת לנאשם את ההזדמנות הקלה לבצע את זממו לעומת הכפופים לו, אשר מטבע הדברים מצויים הם בעמדה מוחלשת".
בדבריהם נתנו השופטים גושפנקה לתפיסה שלפיה מעמדן של נשים בשוק העבודה נחות פעמיים - הן מעצם חוסר השוויון בין המינים והן בשל חוסר השוויון בין עובדים לממונים. מעסיקים שמטרידים עובדות או תוקפים אותן מינית רואים בהן טרף קל, אובייקט לשליטה והשפלה. זו הסיבה שהחוק למניעת הטרדה מינית מקנה לעובדות )ועובדים( הגנה רחבה במיוחד, למגינת לבם של רבים ממבקריו. אבל 13 שנה אחרי אישור החוק, מקום העבודה עדיין משמש כר פורה להטרדה.
ד"ר אביגיל מור ממכללת תל חי, שחוקרת אלימות נגד נשים, מצאה בסקר שערכה בשנה שעברה כי 69 אחוז מהעובדות הרווקות שריאיינה חוו הערות מיניות בלתי רצויות, 31 אחוז חוו נגיעה בחלקי גוף אינטימיים ושיעור דומה חוו הצעות חוזרות ליחסים אינטימיים על אף סירובן. בקרב העובדות הנשואות האחוזים היו נמוכים יותר.
הממצא שמעיד יותר מכל על התלות שלהן במעסיק הוא באופן שבו הגיבו העובדות להטרדות: 65 אחוז אמרו שביקשו מהמטריד להפסיק, אבל רובן עשו זאת רק באופן מרומז; 38 אחוז התמודדו על ידי התחמקות ממגע - ורק 1.5 אחוז הגישו תלונה.
מעשיו של משה קצב ותגובת העובדות שאותן הטריד ותקף נותנות תוקף לממצאי מחקר זה ורבים אחרים. דפוס הפעולה, כפי שתיארו אותו ששה שופטים בשתי ערכאות שונות, ביטא ניצול ציני של סמכותו -
קצב, כמו בוסים אחרים לאורך ההיסטוריה האנושית, היה משוכנע שהנשים שהועסקו בלשכותיו במשרד התיירות ובבית הנשיא (ואולי גם במשרדיו הקודמים) היו חלק מההטבות המגיעות לו מתוקף מעמדו, לצד רכב השרד ותקציב הביגוד, אובייקטים לשימושו של בעל השררה.
ד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית בבית החולים איכילוב שמנהלת את המרכז לטיפול בטראומה מינית, כאילו ראתה את משה קצב בעיני רוחה כאשר תיארה דפוסי תקיפה במקומות עבודה: הבוס מתחיל בהענקת זכויות יתר לעובדת, "המוכיחות לה את כוחו הרב... כשהוא מתחיל לפגוע בה היא מופתעת, מתקשה להאמין... היא מנסה לפשפש במעשיה ולעתים אף מאשימה את עצמה באשר קרה... היא כה מאוכזבת מעצמה וכה פגועה מיחסו אליה שהיא מתחילה לראות בו מושיע שלה".
למעסיק ישנם כלי שליטה יעילים במיוחד, יותר מאשר לאנסים או גברים אלימים אחרים. עובדות תלויות בו לא רק לפרנסתן, אלא גם להתקדמותן בחיים ולמעמדן בחברה. לכן הן חוששות במיוחד להתלונן: הן משוכנעות שיעדיפו את גרסתו של בעל הסמכות על פני זו שלהן, שיפגעו בקידומן, שהחברים לעבודה וכל המערכת תנדה אותן. תקיפה על ידי בעל סמכות גם מעצימה את תחושת חוסר האונים והניצול של הקורבנות, שכן מדובר באדם בעל מעמד מקצועי וחברתי. השבת תחושת השליטה והביטחון העצמי לנשים אלה הופכת קשה במיוחד.
לכן צדקו השופטים כאשר כתבו על קורבן האונס, א', כי לא הייתה יכולה להתנגד למעשיו של הנשיא לשעבר "בצורה אגרסיבית או בוטה. הפגיעות שעברה, המיניות והנפשיות, ערערו אצל א' את חוויית האמון והביטחון שלה בעצמה, בזולת ובעולם ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם