הזמן לנצח את שלטון המיעוט
אם אחת ממטרות המדינה היא לשמר גם את היהדות במדינה, אנחנו חייבים לתמוך בהצעת החוק של יריב לוין. רק כך יופסק מינוי שופטים שממש לא אכפת להם מהציבור
במצרים הם יכלו אולי להיחשב כפליטים – כאן הם כבר לא עונים להגדרה הזו. אבל בישראל מתייחסים אל אחת מוועדות המשנה של האו"ם כאל קודש קודשים ומקבלים בהכנעה המלצה ישנה ובלתי מחייבת שלה, לתת חסות משותפת של כל מדינות העולם לפליטים מאריתריאה.
באריתריאה כבר אין מלחמה מאז שנת 2000, אבל לשופטי בג"ץ ואנשי "זכויות האדם" חשובה יותר הפוזה המיופיפת בכנסים בין לאומיים מאשר סבלם של תושבי ערד ודרום תל אביב. על הדרך החילו הנאורים הנמרצים שלנו את מעמד הפליטות ללא גבולות גם על הסודאנים. למה? ככה!
דרום סודאן כבר קיבלה עצמאות' אבל מערכת הצדק הישראלית מעדיפה משום מה להיות 'לארג'ית' – קתולית יותר מהאפיפיור ולהתייחס לסודנים כאל אריתראים (שגם להם לא מגיע). אין ספק. אין בעיה משפטית לסגור את הגדר, הבעיה היא ערכית.
האם התערבות ממשלתית במינוי השופטים לבג"ץ חשובה לקיום היהודי שלנו - או שמדובר בפגיעה מסוכנת בדמוקרטיה ובהפרדת הרשויות? בואו לדון על זה בדף הפייסבוק שלנו
"הבן שלי הותקף מינית באופן קבוע על ידי מהגר סודני", מספר לי אב תל אביבי צעיר, "בסוף המשטרה תפסה אותו והוא נאסר לכמה חודשים ועכשיו משחררים אותו בחזרה מול הילד שלי. אמרתי לתובע - למה אתם נותנים לו לחזור לגור מול הבן שלי, זה הרי ברור שהוא יעשה את זה שוב. הם דווקא מאוד הבינו אותי והצטערו אבל אמרו לי שאם הוא היה ישראלי, או אפילו עובד זר חוקי (!) היה אפשר להרחיק אותו ולהגביל אותו, אבל בגלל שהוא סודני, הוא נחשב פליט ואנחנו חברים באו"ם ועל פי חוקי האום אסור להגביל פליט ובקיצור לא יכולים לעשות שום דבר. עכשיו אני כנראה אצטרך להפוך לפליט ולחפש לי מקום אחר כדי לשמור על הילד שלי".
הסיפור הזה אינו יוצא דופן. יש רבים מזעזעים ממנו. מתנדבת המטפלת בפרוצות בתחנה המרכזית בתל אביב תיארה לי מציאות
הסיפורים המצמררים הללו כשלעצמם, לא מבטאים את עומק הבעיה. רוב הזרים, אנשים מן הסתם טובים - כרוב האנושות. הם אינם פושעים ובסך הכל מחפשים בארצנו פרנסה ועתיד טוב יותר. הפשיעה אינה הבעיה אלא הסימפטום שלה.
גם אם לא הייתה הפשיעה הקשה הזו, גם אם לא היו תופסים את מקומות העבודה של העשירונים התחתונים, גם אם לא היו מקפיצים את מחירי הדירות בתל אביב, גם אם לא היו ממלאים את כיתות הלימוד בדרום העיר אלא מתפזרים בצורה מסודרת בכל המדינה, גם אם כל התופעות הבלתי נסבלות הללו היו נמנעות, עדיין היתה נותרת הבעיה שכולם חוששים לדבר עליה - בעיית הזהות.
אין דבר קל יותר מאשר לחסום את גבול ישראל-מצרים למעבר. השטח ישר וחשוף, מדברי. לא מדובר בהרים עם צמחיה סבוכה ולא חסרים אמצעים למנוע ממסתננים להתקרב לגבולנו. בגבול ירדן, המצוי בתוואי קשה הרבה יותר למעקב, מצליחה ישראל לעשות זאת. אבל הסיפור כאן אינו קשור ליכולת טכנית. האתגר מול הזרים הוא בעצם אתגר הזהות.
לוויכוח האמיתי אין שום קשר לזכויות אדם. משום מה הלוחמים בעד ההגירה הזו עלצו נוכח גירוש אחיהם מגוש קטיף שהיה כרוך בעברה סיטונאית על כל זכות אדם שבספר.
הוויכוח הוא זה שמתקיים בין ה"יהודית" ל"דמוקרטית". מהו אתוס היסוד של המדינה הזו? יהדותה או האוניברסאליות שלה המבוססת על ערכיו הליברליים של המערב?
כלומר מדובר כאן באמת במקום בו מציבה עצמה מדינת ישראל מול שאלת זהותה היהודית. האם אנו מתייצבים מאחוריה, שומרים עליה, מחזקים אותה? או בדיוק להפך – מטשטשים אותה, מפוררים אותה ועושים כל שביכולתנו להציף את ישראל במי שאינם יהודים בין אם במסווה של עולים ובין אם במסווה של פליטים ובלבד שהייחוד היהודי שלנו, הן התרבותי והן האתני – ילך וייטשטש.
כלומר זה לא רק המהגר עצמו שרצוי כאן, זה גם עצי האשוח בחלונות, הכנסיות שצצות כפטריות ובכלל המראה הרב-לאומי המאפיין כיום את מדינות המערב.
לא קשה לנחש היכן נמצא הרוב והיכן המיעוט בוויכוח הזה. הבעיה היא שהמיעוט מיוצג על ידי בג"ץ - ולשופטיו, שאינם נבחרים אלא ממנים עצמם בשיטת חבר מביא חבר, ממש לא אכפת מהציבור.
לכן חשוב כל כך שהצעת החוק של ח"כ יריב לוין – הצעה לערוך שימוע בוועדת הכנסת קודם למינוי שופטי עליון חדשים, תעבור היום. מי שמתנגד להצעה, שלא יבוא בטענות כשיקבל את אותן תשובות שקיבל האב התל אביבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם