סרט קאלט: גם הנוער מאכזב

שוב נבחרת ישראלית. שוב משחק מכריע. שוב לספוג בדקה ה‭.90-‬ שוב להישאר תלוי במחשבון. עולה נבחרת למשחק מכריע, בבית, נגד הנבחרת החלשה בטורניר, ופשוט עושה במכנסיים. חבל מאוד שאף פעם לא נמאס לנו

רון עמיקם | 14/11/2011 8:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ביציאה שואל מזדמן אחד איך מגיעים לת"א וממלמל את מילות הקוד: "איזה פספוס‭."‬
הנבחרת מנסה לצאת מההלם, אתמול. מה יהיה הסוף?
הנבחרת מנסה לצאת מההלם, אתמול. מה יהיה הסוף? צילום: אלן שיבר

פעם ראשונה בסרט?
"איזה סרט‭"?‬

זו הבעיה עם התרבות במדינת ישראל. אנשים חיים בסרט ולא יודעים מזה. את הסרט של אתמול ראיתי כבר עשרות פעמים. כל פעם מגיע במאי אחר ומנסה לעשות קאבר. אני מכיר את התסריט בעל-פה, יש אפילו משפטי קאלט הורסים. את הבריאות. "גבעת חלפון" ליד "ככה לא בונים חומה" זה סרט סטודנטים.

וכל הקטע שהלוקיישן, האווירה והמטרה הולכים רק אחורה. בינינו, אם היינו מנצחים אתמול את נבחרת הנוער של ליטא, היינו בסך-הכל עולים לשלב העילית עד גיל ‭.19‬ אבל אחרי שנים שאנחנו בקושי מנצחים בפרו אבולושן, גם זו מציאה.

אתה מצפה מאנשים כמו אלי אוחנה שישנו את התסריט. האיש הזה שינה כל-כך הרבה תסריטים כשחקן, אבל כבמאי הוא נצמד לטקסט, אפילו לא צועק "קאט‭."‬ הביאו שחקני עבר לא כדי ללמד את הילדים האלה כדורגל - את זה הם לומדים בקבוצות - אלא כדי להקרין להם מהאישיות הווינרית שלהם.

הם עלו שלבים, הם לקחו גביעי אירופה, הם ראו את הסרט הזה גם בגרסה הספרדית שלו. בגרסה הזו, של אלמודובר - רק מנצחים. אבל לא.

עולה נבחרת למשחק מכריע, בבית, נגד הנבחרת החלשה בטורניר, ועושה במכנסיים. הרי ברור ששתי הנבחרות מתרגשות. זו בדיוק הצומת שבו הכדורגל שלנו לוקח את הפנייה הלא נכונה. זה משחק שאת הכישרון בו יביאו אולי הכישרונות כמו שאוחנה היה.
צילום: אלן שיבר
אלי אוחנה, אתמול. ''אתה מצפה מאנשים כמו אלי אוחנה שישנו את התסריט'' צילום: אלן שיבר

אבל כמה כאלה יש בדור, לא בשנתון? שלושה? ארבעה? זה משחק שאתה מביא בו את הפשטות: סדר, משמעת טקטית, קבלת החלטות אחראית.

המשפט "במקום לתת ‭,5‬ חטפנו שוויון לא מחוייב המציאות‭,"‬ יותר קלישאתי אפילו מהמציאות. החברים רצו יותר מהר לחגוג את שער היתרון מאשר לשמור עליו. בתא הכבוד ישבו אבי נמני, יעקב הלל אלון חרזי. הם כבר שיחקו בסרט הזה. מהגובה הזה גם להם היה נדמה פתאום שאוחנה

דומה לנילסן. מצב נייח, דקות אחרונות, שוער לא רואה.

שתי הערות לסיום: ‭.1‬ עומר נחמני, בן אז'ובל, ברק לוי ושחר הירש הם בנים של שחקני עבר. שמתם לב שהכדורגל שלנו מתחיל להראות כמו הכלכלה שלנו. ‭.2‬ אצלנו זה בא בסדרה חשבונית מרתקת. שנתוני ‭80 ,72 ,64 ,56 ,48‬ ו‭88-‬ היו מהמוצלחים בתולדות הכדורגל הישראלי. אין ברירה, נחכה לשנתון ‭.96‬

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רון עמיקם

צילום: דעות

סופר ועיתונאי ספורט מזה 26 שנה. חבר מערכת הספורט של מעריב זה 21 שנה, וסיקר בעבורה בין השאר את נבחרת ישראל בכדורגל במשך עשור. כתב וערך שלושה ספרים בהם 'ספר מלכים', על 100 הכובשים הגדולים בכל הזמנים. אחד משבעת מייסדיו של מיזם האוהדים מכבי קביליו יפו

לכל הטורים של רון עמיקם

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים