סוד הקסם של סדרות הפשע
תושבי הפריפריה והמזרחים מוצגים כפושעים. מי קבע שזה המצב? קברניטי הטלוויזיה שקבעו שכך נראים עבריינים
משיחה קצרה עם איש משטרה, בעל תואר בקרימינולוגיה, מתברר כי רובם המוחלט של האסירים בקרב יהודים הם עדיין מזרחים מהפריפריה. "לא מסתירים", הוא מסביר, "פשוט מעדיפים שלא לדבר על זה".
לעומת זאת, לקברניטי הטלוויזיה החלוקה ברורה היטב. מקור הפשע והאלימות, הוא מיסודו מזרחי ופריפריאלי. זהו אותו הקו המקשר בין הסדרות, "הבורר", "עספור" ו"הכבוד של מרציאנו".
כל סטודנט צעיר לתקשורת מכיר את מאמרו של אלי אברהם המראה בבירור שהשיח התקשורתי על פריפריה הוא רובו ככולו על פשע ואלימות. במהדורות החדשות ובגיליונות העיתונים, תושבי הפריפריה לעולם יתועדו כיושבי קרנות וחסרי תרבות, שמאמינים ב"באבות" ובקמעים.
נראה שגם היום, התקשורת חייבת להמשיך עם התיאוריה, אפילו אם אין בה ממש. כי כך היא מגדירה את עצמה מול האחר: אנשי תל אביב כבעלי התרבות ונאמני ההשכלה, מול הבורות והפשע בפריפריה.
בירת הנגב, שרואה עדנה בזמן האחרון, ומשקיעה כ-2.5 מיליארד שקל בפרויקטים לשינוי פניה, עדיין תישאר עיר פשע,
כשתושב מהפריפריה ייפתח את העיתון ויקרא רק על סביבתו האלימה, בסופו של דבר הוא יאמין לזה, ויתנהג כמצופה ממנו. מה עוד שברקע הסדרות המגוללות מעשי אלימות, רק מסייעות בהנצחת המצב.
התוכנית המצליחה "השמינייה" הציגה תלמיד בשם אבי. תלמיד טוב ומחונן, אבל יש בעיה איתו. הוא מהפריפריה, באר שבע. דמותו מקושרת לאלימות, למרות שמעשיו אינם אלימים כלל. באחד הפרקים הוא אומר: "אמרתי לו שאם הוא ימשיך לעצבן אותך יש לו עסק איתי, ולא כדאי לו להתעסק איתי, למה אני מהדרום". דוגמאות נוספות מעולם הילדים לא חסרות.
עם זאת, חשוב להבין כי גם בתוך הסדרות המנציחות את התפיסה קיימת זעקת מחאה. סדרות כמו "הבורר", "הכבוד של מרצאינו" ואפילו "עספור", אמנם מנציחות את אופי השכונות והפריפריה, אבל יש בתוכן ערך מוסף, נסתר מהעין. הן מהוות מקור הזדהות, גם אם בעקיפין, לאוכלוסייה רחבה מאוד, ולראיה אחוזי החשיפה הגבוהים שלהן. זהו למעשה סוד הקסם של סדרות הפשע.
הכבוד של מרציאנו, בדומה לגרסתו הקולנועית ("הכבוד"), לא סיפק תסריט עמוק, אבל הוא מביא מונולוג אחד, שבזכותו יש הצדקה לסדרה כולה. האסיר, פונה אל סוהרו ופוצח במונולוג: "אתה האסיר האמיתי. אתה יודע למה? כי בחיים לא תיקח את החיים שלך בידיים ותשבור את המעגל. השפילו את ההורים שלך, מחקו להם את השמות, שינו להם את העבר. גרמו להם להתבייש במה שהם, באוכל שלהם, בשפה שלהם, במוזיקה שלהם. ואתה, אתה ממשיך את השרשרת".
הפריפריה חייבת ללבוש את מדי האסיר כדי לדבר על מחאה חברתית. אותם נושאים שיש עליהם טאבו בחברה, בנתוני המשטרה והשב"ס, ובעיקר בתקשורת. דרך הסדרות מבליח לפתע קול מחאה, שמתאר תרבות אחרת ועולם ערכים שונה.
בהיעדר נתונים מדויקים, הטלוויזיה והתקשורת הן שמכתיבות את התודעה. ומבחינתן, חלוקת התפקידים ברורה. גם כאשר ישנו שינוי לטובה באחוזי הפשיעה בפריפריה, התפיסה תהיה חזקה מהמציאות, ולכן היא תחייה אותה כל פעם מחדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם