שטייניץ צריך להלין על עצמו
החלטת שר האוצר לפסילת משה אשר כמנהל רשות המסים מעוררת מחשבות נוגות על שיקול הדעת שלו, וגם דיון בבג"ץ
בוועדת האיתור כיהנו מיטב כוחותינו, ובהם יו"ר דירקטוריון בנק לאומי דוד ברודט והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. ההחלטה על הקמת ועדת האיתור נעשתה בתוקף תקנות המחייבות את השרים האחרים למנות ועדות איתור לבעלי תפקיד בכירים בשירות הציבורי.
ועדות אלו אמורות להמליץ על מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, הממונה על ההגבלים ועוד. הוועדה בראשות שני (שפרש מתפקידו, בין השאר על רקע שערורייה זו) בחרה באשר על סמך סדרת ראיונות ומצגות שהכין על תכניותיו ברשות המסים.
אשר, המשמש כיום כפקיד שומה למפעלים גדולים, הרשים מאוד את חברי הוועדה. אלה, במצוות שר האוצר גם הביאו בפניו את המלצתם. אלא ששר האוצר המופתע בעט בהמלצות הוועדה וסירב לאשרן. הוא טען שלמועמד שנבחר אין ניסיון בניהול ארגונים גדולים, מה שמעמיד בספק את יכולתו להבריא את רשות המסים ולבצע רפורמות.
אם כך סבור שר האוצר מדוע סמך את ידיו מלכתחילה על מינוי הוועדה. בהחלטתו לדחות את המלצותיה הוא הפך אותה בבת אחת לוועדת קישוט. רשות המסים נמצאת בימים אלה בצומת דרכים קריטי.
ההכנסות מגביית המסים נמצאות במגמת ירידה, מה שמחייב התמודדות לא פשוטה בסיטואציה זו במסגרת תקציב המדינה. הדבר הדחוף שהמדינה זקוקה כעת הוא מינוי קבע של מנהל רשות מסים, ולא מינוי זמני עד שלתפקיד ייבחר אחד מ"אנשי שלומנו".
מי שמוכיח
התנהגותו של אשר בשבועות האחרונים מאז פסילתו הוכיחה שאין ראוי ממנו לתפקיד. הוא לא קיבל כמובן מאליו את עמדת שר האוצר, והחליט לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה. בג"ץ יפסוק מחרתיים בפרשה. אשר מקווה ששופטי בג"ץ יביאו בחשבון את מכלול הנסיבות ויאשרו את המינוי.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שייצג את האוצר בעתירה, נקלע למצב אבסורדי. וינשטיין נאלץ לצאת בפועל נגד המלצות ועדת איתור, שעו"ד אבי ליכט, המשנה שלו, היה חבר בה.
אגב, חיים שני עצמו לא טרח עד היום למסור את תגובתו לעתירה לבג"ץ. שר האוצר הביע אי אמון בעבודת הוועדה. האם שני עומד עדיין מאחורי המינוי וסבור שהוא ראוי?
עמדת שר האוצר בפרשת מינוי מנהל רשות המסים מעידה על הדרך הצינית שבה לעתים מתייחסים פוליטיקאים למינוי בכירים בשירות הציבורי. מי צריך ועדת איתור אם בסופו של דבר החלטותיה אינן מתקבלות מטעמי נוחות?
שר האוצר עצמו הלין באחרונה על כך שקשה מאוד לאתר בעלי תפקיד מהמערכת העסקית לתפקידים בשירות הציבורי. אם זה היחס שמועמדים כאלה מקבלים, אין לו להלין אלא על עצמו.