פלא שנזכרתם? נגמרה התחרות, נשאר ים המלח
העובדה שאין מהלך אחד שיכול להחזיר את ים המלח מאה שנה לאחור, היא לא תירוץ לאי עשייה. הקמפיין נגמר, עכשיו מתחילה העבודה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
היום הים נמצא בקו גובה 423 - מטר. בהתחשב בעובדה שהוא נסוג בקצב של כמטר בשנה, מפלס ים המלח יכול לשמש אמצעי לחישוב גיל כמו טבעות בגזע העץ: אמור לי מה היה המפלס בנעוריך, ואומר לך בן כמה אתה.
העובדה שים המלח לא נכלל בשביעיית הפלאים החגיגית התקבלה כאן בהלך רוח ישראלי טיפוסי: עד רגע ההכרזה כולם שמרו על אופטימיות וידעו להסביר מדוע נהיה בפנים; כשנחשפו התוצאות, התפנו לפרשן מדוע מלכתחילה לא היה לים המלח סיכוי.
"שבעת פלאי תבל החדשים" הוא פרויקט יצירתי וחביב, שמנשבת ממנו רוח של סולידריות גלובלית והתפעמות כלל אנושית מההיצע הקסום של הפלנטה, אבל הבחירות שהוא מניב אינן מנומקות או נשענות על דיון מעמיק בשאלה מה ראוי להגדרה פלא טבע.
התוצאות מלמדות שהבחירה נגזרה ממכפלה של שלושה גורמים: כמות האוכלוסייה, המאמץ שהושקע בקמפיין והנגישות לסלולר ולערוצי הפצה כמו פייסבוק. מסביב לים המלח מתגוררת אוכלוסייה מזערית, אבל ישראל השקיעה מאמץ לא מבוטל בקמפיין עם נגישות סלולרית ואינטרנטית גבוהה. זה הספיק כדי להיפגש בשביעיות, אבל רק בשביעייה השנייה.
פילוח גיאוגרפי של הנבחרים - ארבעה מאסיה, שניים מדרום אמריקה ואחד מאפריקה - מספר את תמצית הסיפור. אירופה
שר התיירות דיבר השבוע בגאווה על החשיפה העולמית שזכה לה ים המלח, אבל ההשפעה החשובה של הקמפיין עשויה להיות דווקא כלפי פנים. ישראלים רבים שעבורם ים המלח היה עד היום רק שמועה, יחפצו לראות מקרוב את ה(כמעט) פלא, ואולי תיווצר אווירה שתגרום לממשלה לנקוט צעדים ממשיים לעצירת הידרדרות הים.
הטרגדיה של ים המלח היא שאין מהלך אחד או החלטה אחת שיפתרו את מצוקותיו. מכלול הבעיות הסבוך שאופף את הים סיפק לממשלות ישראל לדורותיהן תירוץ מצוין לשבת בחיבוק ידיים בעוד הוא הולך ונגמר, אבל העובדה שאי אפשר להחזיר את ים המלח מאה שנה לאחור אינה סיבה לא לעשות.
בעיית היסוד של ים המלח היא עצירת הזרימה מהכנרת והירדן, שנובעת מכך שהמים נשאבו לצרכים אחרים של המשק - חקלאות, צריכה ביתית ותעשייה. בלי המים הללו מדינת ישראל לא הייתה מסוגלת לקיים משק מודרני ואורח חיים מערבי, אבל האם באמת כל המים הללו חיוניים? כשהמדינה מאפשרת לאדם פרטי לטפח מדשאות מוריקות בקוטר של מגרש כדורגל בחצר הווילה שלו, היא בעצם מעדיפה את רווחתו על האינטרס הציבורי - הזרמה לים המלח.
בעולם המושגים הקפיטליסטי לכל דבר יש מחיר, ומי שמוכן לשלם רשאי ליהנות ממים בלי הגבלה. אבל האם גם להתייבשותו של ים יש תג מחיר? והאם מחיר התייבשותו מגולם בתעריף המים? איפה במשוואה הזו, למשל, נכללים 2,000 הבולענים שנפערו בשל נסיגת הים?
הבעיה השנייה של ים המלח - הפיכת חלקו הדרומי לאזור תשתיות כעור - מזדקרת לעינו של כל מי שמדרים בכביש 90. האיזון העדין בין האינטרס התעשייתי לשמירת הטבע והסביבה הופר כאן ברגל גסה. קל להפוך את עידן עופר לאיש הרע של האזור, אבל ההידרדרות התחילה עמוק בתוך התקופה שבה המפעלים היו שייכים למדינה.
האתגר של ממשלת ישראל הוא להחזיר את האיזון, גם אם שורת הרווח במאזן של מפעלי ים המלח תיאלץ להתכווץ. בינתיים, הממשלה לא מסוגלת לעמוד אפילו בלוחות הזמנים שהיא עצמה קצבה. בסיור שערך נתניהו בים המלח לקראת סוף יוני,הוא הכריז חגיגית שתוך 21 יום יהיה סיכום רשמי על קציר מלח בדרום הים. הקיץ חלף עבר, דצמבר בפתח, מישהו ראה את הדוברות שטות ואוספות מלח מול אזור המלונות?
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם