קרב המאסף של הנסיכים
ותיקי הליכוד צריכים לחשוש מיריב לוין, אופיר אקוניס וחבורתם שמעצבים מפלגה חדשה אשר אינה מהססת לדרוס את ערכיו של בגין
אלקין בן 40. שניהם יחד - לצדן של דמויות כמו ציפי חוטובלי בת ה-33, אופיר אקוניס בן ה-38, דני דנון בן ה-40 ואחרים - מסמנים את דרכו העתידית של הליכוד. מי שסבר שמכיוון שהליכוד הינו מפלגת השלטון, הוא יפעל בדרך מרכזית ומתונה יותר - שגה. הליכוד של היום אינו זקוק לישראל ביתנו כדי שתעשה עבורו את העבודה. יש לו חיילים משלו.
האם צעירי הליכוד גונבים את המדינה או שהם מביאים רוח חדשה ופועלים לטובת הדמוקרטיה?
בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו
מול אלה עומדת הגווארדיה הוותיקה של הליכוד, אנשים שגילם הביולוגי אינו מבוגר כל כך - רובם בשנות ה-60 המתקדמות לחייהם, אבל הם נראים היום כמו מחלקת מאסף המנסה לשמור איכשהו על מה שקרוי "הליכוד הישן".
הם אינם עשויים מעור אחד. אפשר למצוא ביניהם את דן מרידור המתון, את בני בגין הנוקשה בדעותיו המדיניות, את מיכאל איתן, שהדגל שלו הוא יושרה אישית, ואת רובי ריבלין, איש ארץ ישראל השלמה בכל נימי נפשו. שלושה מהם, בגין, ריבלין ומרידור, הם צאצאיהם של בכירי המשפחה הלוחמת.
המשותף לכל אלה הוא המאבק שהם מנהלים נגד מה שהם רואים כהתמוטטותו של חוט השדרה של הליכוד בתור המפלגה המעצבת את דמותה של מדינת ישראל; מפלגה השומרת על איזונים חיוניים במבנה המשטר, בחקיקה, בשמירה על זכויות המיעוטים, ובקיצור: במהותה של הדמוקרטיה. בן-גוריון היה קורא לכך ממלכתיות.
בגין, דמות האב המייסד, עיצב את התפיסה הזאת: עצמאות המשפט
בגין פעל על פי אמונתו. לאחר קום המדינה ולמרות טראומת אלטלנה, הוא הצטרף ערב מלחמת ששת הימים לממשלת הליכוד הלאומי. השבר שלו בא לאחר שחש שמערכות הביטחון הוליכו שולל את הממשלה וגרמו לפריצת מלחמת לבנון.
פעם אחר פעם מוצאת עצמה הקבוצה הזו במאבק אבוד, רטורי, ללא גייסות, מול המערכה המנוהלת היטב, הנחושה, של לוין, אלקין וחבורתם. פעם אחר פעם הם מגלים שבן דורם נתניהו עוסק בתמרונים בין הקבוצות השונות במקום לנקוט עמדה.
הם מביטים סביבם ואינם רואים בני ברית. כשהם מביטים בקהל בוחריהם, התמונה עגומה עוד יותר. רוב רובם של הבוחרים אינם מבינים מה הם רוצים בדיוק. השפה שבה הם מדברים היא שפה מורכבת מדי, מעודנת וחשודה אפילו ב"נטיות שמאלניות" - שם תואר שהפך מילת מטרייה לכל מי שאינו מתאים לליכוד החדש.
מאחר שהליכוד עומד להיות מפלגת השלטון או מפלגת האופוזיציה הראשית בדורות הבאים, המפתח הוא בידי גורמים בדור הבא של הליכוד שירסנו את חבורת לוין, לפני שזו תשחית את יסודות הדמוקרטיה הישראלית כליל.
היחיד שעושה קולות מסוג זה הוא גדעון סער, בעוד גלעד ארדן מציץ מעבר לכתפו. סער צריך להבין שבזמן שהוא מנהל רפורמות ומקצר את החופש הגדול, חבריו לסיעה גונבים לו את המדינה - ומחר גם הוא ייחשב שמאלני מדי לטעמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם