גם לבגין קראו פשיסט
קראו לי לאומן, פשיסט וקומוניסט ואפילו השתמשו בארץ המוצא כדי לנגח אותי. לפחות הציבור יודע להבחין בין האמת לבין שיח רדוד
ההצעה זכתה למתקפה שלוחת רסן בכלי התקשורת הישראליים והוצגה כסכנה קיומית לדמוקרטיה הישראלית. הדיון הסוער גלש גם לפסים אישיים, כאשר כותב שורות אלה הוצג כלאומן, אנטי-דמוקרט, פשיסט וקומוניסט בו-זמנית.
מובן שהמבקרים לא יכלו לפסוח במקרה זה על סוגיית המוצא האתני, ובקלות חיברו בין המוצא מרוסיה הסובייטית לרצון לבנות כאן בישראל עוד ברית המועצות קטנה וטוטליטרית. גם אחד מבכירי הפרשנים של העיתון הזה, בן כספית, פרסם בעמודים אלה מאמר שלקח את עניין המוצא הרוסי כטיעון מרכזי ובחר בכותרת המשנה: "אלקין לא יירגע עד שיבנה כאן רוסיה חדשה לתפארת".
כלל ידוע הוא שכאשר המתנגדים מתקשים לגייס טיעונים ענייניים, הפתרון הקל הוא לפנות להשמצות אישיות. צר לי לאכזב את בן כספית, אבל ברוסיה הסובייטית גדלתי דווקא תחת השפעת המחתרת היהודית עוד כתלמיד תיכון. כך התחילה דרכי ללימוד עברית, היסטוריה ותרבות יהודית ולציונות, דרך שהובילה אותי להחלטה לעלות ארצה.
המעצרים המינהליים בלי עורך דין וללא משפט, שלפי טענתו של בן כספית אני מקדם כאן כדי להכניס את כל אזרחי המדינה לכלא, הם מציאות יומיומית שמוכרת לי היטב. במשך שנים מוריי ברוסיה הסובייטית התמודדו איתם ואפילו לי באופן אישי יצא להסתבך עם שירותי הביטחון הסובייטיים. זאת המורשת שבתוכה גדלתי, וזה המטען התרבותי שהבאתי לכאן כשעליתי ארצה - מאבק של פעילי העלייה ופעילי
כדי לחשוש מפני הפיכתה של ישראל לרוסיה הסובייטית, לא היו צריכים לחכות לעלייתי ארצה. הרבה לפני זה, בקיבוצים הישראליים, תלו תמונות גדולות של סטלין וראו בו דמות נערצת.
הרבה לפני זה היו ישראלים שעברו לגור בצפון הארץ והסבירו שרצו להיות בין הראשונים שיפגשו את חיילי הצבא האדום אשר יגיעו לכאן עם בשורת הקומוניזם. צאצאיהם היום הם בשר מבשרה של האליטה הישראלית הישנה שתוקפת אותי בשצף-קצף.
הרבה לפני זה חגגו בישראל את ה-1 במאי כחג רשמי, והמשטר הסוציאליסטי שנוסד כאן עם קום המדינה הנהיג במשך שנים משטר צבאי ומדיניות של אפס סובלנות כלפי הזרמים האידיאולוגיים שלא נמנו עם הציונות הסוציאליסטית. "בלי חרות ובלי מק"י".
אלה שכל כך אוהבים היום לצטט את בגין וז'בוטינסקי נגדי ונגד חבריי, או יותר נכון אבותיהם הפיזיים והרוחניים, קראו לבגין ולז'בוטינסקי באותם כינויי גנאי שאנחנו זכינו להם היום, כולל "פשיסט".
ממשיכי דרכם של ז'בוטינסקי ובגין מצאו עצמם מחוץ לגבולות הקונצנזוס הציבורי, מורחקים ממקורות הפרנסה שלהם בגלל עמדותיהם האידיאולוגיות. חלקם נאלצו לחפש את עצמם מעבר לים - תשאלו את אביו של ראש הממשלה הנוכחי.
חוסר סובלנות לדעה אחרת ואי-נכונות לדון ברצינות בהצעות החדשות שמדברות על שקיפות ההליך הן בדיוק ההפך משיח דמוקרטי אמיתי. השיטה הישראלית לבחירת שופטים שונה מזו הקיימת בכל מדינות המערב חוץ מבהודו, ועם כל הכבוד לתפיסתה של הודו כמודל החיקוי של המשטר הדמוקרטי, קשה לקבל שההצעה ליישם בישראל את מה שעובד בארה"ב ובאירופה כה מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית.
אף יותר מפתיע לראות בין מובילי הביקורת משולחת הרסן את ציפי לבני ואנשי קדימה כגדולי המגנים על בית המשפט העליון, כאשר רק לפני שלוש שנים הם תמכו בהצעות מרחיקות לכת הרבה יותר של שר המשפטים דאז דניאל פרידמן, הצעות שגרמו לאותה תגובה של שנאה יוקדת שאני וחבריי זכינו לה היום. איך הגלגל מסתובב, ואיך מהר מאוד בספסלי האופוזיציה הפכו ציפי לבני ואנשיה ממתנגדי בית המשפט העליון לגדולי אביריו.
בסקר שנעשה השבוע על ידי מינה צמח עבור ערוץ הכנסת, כ-47 אחוז מכלל הציבור תמך בחוק השימוע שהצענו. נראה שהציבור אינו טיפש ויודע להבחין בין האמת לבין צביעות ושיח רדוד.
הכותב הוא יו"ר הקואליציה ויו"ר סיעת הליכוד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם