הסוס של קליגולה, הסוס של נתניהו
בשבועיים האחרונים מעבירים חברי קואליציית נתניהו ערימה של חוקים שכל אחד מהם הוא חומר נפץ המונח על קירותיה השבירים של הדמוקרטיה הישראלית. למה? כי הם יכולים
בשבועיים האחרונים מעבירה קואליציית נתניהו ערימה של חוקים שכל אחד מהם הוא חומר נפץ המונח על קירותיה השבירים של הדמוקרטיה הישראלית. הבוז שהקואליציה הזאת רוחשת אל כללי המשחק הדמוקרטים עובר כחוט השני מחוק החרם, דרך חוק מימון העמותות, מחוק גרוניס דרך החוק השימוע לשופטי העליון, מהחוק לחשיפת הטוקבקיסטים ועד לחוק הנאמנות.
כל אלו בתוספת ההתערבות הבוטה של משרד ראש הממשלה בגופי התקשורת הציבוריים והמסחריים מציירים תמונה מפחידה של מגמה שתכליתה ריקון הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה. למה נתניהו עושה זאת? כי הוא יכול.
לא לחינם הזכרתי את שמו של ראש הממשלה. שתיקתו הציבורית המחפירה והרוח הגבית שהוא מעניק להשתוללות המסוכנת הזאת מאחורי הקלעים הופכת אותו לכתובת היחידה האחראית למתקפה על קודשי הקודשים של הדמוקרטיה שלנו.
אין לי ספק, שבדפיקה אחת על השולחן יכול נתניהו לעצור את אלקין, דנון, לוין ואקוניס מלהמשיך ולהתנהג בבריונות פוליטית. במקום לעשות זאת הוא בוחר להסתתר מאחורי גבם ואף לספק להם את המטרייה של הרוב המוצק שיש לו בכנסת.
בנימין נתניהו הוא בן של היסטוריון ואדם שחרד מאוד לצורה בה יירשם בספרי ההיסטוריה. משום כך הייתי מצפה ממנו להבין שכשהיסטוריונים יבחנו
אני בטוח שלא כך רוצה נתניהו שיזכרו אותו, אך הוא מסתכל על הסקרים ואומר לעצמו שזה כנראה מה שהעם רוצה. וזה חזק ממנו. כי מנהיג אמיתי היה צריך להבין שגם אם נתונה לו תמיכת הרוב, עדיין צריך לעשות את הדבר הנכון.
מנהיג חזק היה יודע להכיל את המיעוט ולא לרמוס אותו. מנהיג אחראי היה משחק לפי כללי המשחק הקיימים ולא משנה אותם תוך כדי תנועה. אך לצער כולנו נתניהו אינו כזה, הוא פשוט אינו מנהיג.
להדר הבית"רי שייסד ז'בוטינסקי והיה המאפיין הבולט של תנועת הליכוד בימי בגין לא נותר שום זכר תחת הנהגת נתניהו. בגין היה דמוקרט בכל נפשו ולא העז לשלוח יד אל עבר ערכי הדמוקרטיה שלאורם הוקמה מדינת ישראל.
"יש שופטים בירושלים", אמר בגין כדי להביע אמון מלא במערכת המשפט, גם כשזו קיבלה החלטות שלא תאמו את דרכו. "יש שופטים בירושלים, אך אנחנו נקבע את דמותם ואופיים", אומרים כעת מעשיו של נתניהו.
אך מה שמדאיג אותי יותר מכל אלה התגובות הציבור הישראלי. צד אחד אפאטי ומבולבל מעומס המידע ופשוט שותק. צד אחר תומך ומגבה את שורת הצעות החוק הללו. שני הצדדים צריכים להתעורר.
הצד השותק חייב לגייס את אותן האנרגיות שראינו כאן בקיץ והוכיחו שכשהציבור הישראלי רוצה הוא נלחם. המלחמה על הדמוקרטיה הישראלית חשובה לא פחות מהמלחמה על יוקר המחייה כי ביום שנפסיק להיות דמוקרטיה, יוקר המחייה לא יהיה כלל נושא לדיון.
הצד התומך חייב להתנער ולהבין שלמרות שחלק מההצעות נראות הגיוניות ולמרות ההרגשה של הנה, דפקנו את הערבים והשמאלנים והתקשורת והאליטה המשפטית, החוקים האלו בסוף ידפקו גם אצלם בדלת. דוגמאות היסטוריות ישנן למכביר.
מי שטוען שכל חוקי קואליציית נתניהו עוברים ברוב דמוקרטי על ידי ממשלה שנבחרה בקלפי חייב להביט על הדברים בראייה היסטורית רחבה הרבה יותר.
המשטרים האפלים ביותר עלו ברובם בדרך דמוקרטית ולא החלו מיד לחסל את מתנגדיהם. זה התחיל עם חוק קטן פה, סגירת עיתון שם, ומשם החלה הידרדרות עקבית שהותירה עמים שלמים נתונים תחת שלטון של אימה ופחד. איני רוצה חלילה להשוות, אבל עובדה זו צריכה להיות פנס אזהרה מהבהב מעל לראש של כולנו.
לכן על כולנו, בתוך הכנסת ובעיקר מחוצה לה, להבין כי לא מדובר פה על מאבק של ימין מול שמאל אלא במאבק בין קבוצה שרוצה לקחת את ישראל אל מקומות חשוכים לבין הרוב השפוי שמאמין שהכוח של מדינת ישראל טמון בעובדת היותה דמוקרטיה אמיתית. זה הזמן להקים את צבא הדמוקרטיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם