לא סחבק, לא משוגע
לא צריך לאהוב את אהוד ברק, אבל אסור להתפתות לשיח הסיסמאות שכל תפקידו להסתיר את המציאות. יכול מאוד להיות ששר הביטחון שלנו יודע על מה הוא מדבר
הביוגרפיה הפוליטית והצבאית שלו מוכיחה זאת לחלוטין. כל מילה שלו, כל הצעה, מיד מגויסת לטובת ההוכחה של אי-שפיותו. ואילו אלו שטוענים שהוא "לא משוגע" יודעים להסביר שהוא חרד לכיסא שלו. אחרי הכול, זה נחמד להיות שר ביטחון המלווה בשלושה שומרי ראש לשירותים. וכידוע, ברק צריך את המשכורת.
אולם, גם כמתבונן חיצוני בפוליטיקה, ככזה שאיננו חבר במפלגת "עצמאות", אפשר לראות שהמתקפה על ברק נעוצה במדיניות שלו. אחרי שמנפים את היותו אגואיסט, אדם שעובד לבד, כזה שמוכן "לשרוף" את מדינת ישראל – מסתבר שמאחורי הברקים והרעמים אין הרבה תוכן – מלבד התנגדות למדיניותו.
שתי דוגמאות תומכות בפרשנות הזו לאחרונה: הראשונה, הפרשה האיראנית, השנייה, פרשת הגדלת תקציב המדינה.
ברק, כך כותבים, מוכן להתקיף את איראן כבר מחר. הוא גם מוכן לספוג את הנזק שלפי מספר מלומדים יגיע לכמה אלפים ועשרות אלפי הרוגים לישראל. לא צריך לנמק קביעה זו – פשוט לטעון אותה. למרות שאין בה שום היגיון.
אותם פרשנים גם יודעים לטעון שמתקפה ישראלית לא תשתק את הגרעין האיראני. לפיכך, אחד פלוס אחד: ברק משוגע. אולם, מה פירוש איראן גרעינית? האם לטעון
ברק מחזיק בהשקפה שתחת שלטון איראני עם פצצה גרעינית פני המזה"ת יופנו לטרור וסטגנציה. אפשר להתווכח על כך, אפשר לטעון שפצצה איראנית במזה"ת לא תשנה את מאזן הכוחות, אולם ברור שזה ויכוח על עיצוב פני המציאות. בנוסף, הדיבורים על התקפה באיראן משחקים תפקיד בזירה הבינלאומית והאיראנית. כלומר, הם משמשים ככלי במאבק למניעת פצצה איראנית.
הפרשה השנייה היא פרשת הגדלת הגירעון שברק ממליץ עליה. שר האוצר יובל שטייניץ ופוליטיקאים נוספים יודעים לקבוע שהגדלת הגירעון שברק מציע תביא את ישראל למצב הכלכלי של יוון ואיטליה.
בפועל, הגדלת הגירעון באחוז לא תפגע באיתנותה הכלכלית של ישראל. הניסיון למתוח קו בין מצבה הכלכלי של יוון, לדוגמה, לישראל ולטעון שהכל זה בגלל הגירעון - מופרך. בשביל להסביר את ההיגיון בהגדלת הגירעון בעת משברים כלכלים לא צריך את הכלכלן קיינס או זוכי פרס נובל למיניהם. בשביל זה יש לנו גם כלכלנים בארץ ובמשך שנים לא מעטות זו הייתה המלצה ודרישה של רבים בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית.
כאמור, מעבר לקללות ולאבחנות הפסיכולוגיות, יש פוליטיקה ומדיניות. מבעד לקטגוריות הפסיכולוגיות קצת קשה להבחין בכך. לבטח כשהציבור הורגל לחשוב ששר הביטחון שלו פועל בצורה לא רציונלית.
אולם, בקלות אפשר לראות את ההיגיון הרב במדיניותו הן כלפי איראן והן כלפי הכלכלה הישראלית. יצירת לחץ ברמה המדינית והצבאית היא חלק מחוקי המשחק והגדלת הגירעון יכולה לאפשר שימוש בכסף לטובת חיזוק כוחה הכלכלי של ישראל באמצעות הגדלת מקומות עבודה, חיזוק התעשייה והייצוא הישראלי ועוד.
לא צריך לאהוב את ברק, אבל אסור להתפתות לשיח הסיסמאות שכל תפקידו להסתיר את המציאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם