הפארסה גוברת: ההכרעה בחולות סמר מתקרבת

שר בממשלה שמפציר בקבלן שלא לעבוד. מדינה שלא יודעת כמה חול היא מוכרת. דוח שקובע שהחול לא יוזיל את הדירות באילת. רגע לפני ההכרעה, המדינה בחלם פינת סמר

סופ
אביב לביא | 19/11/2011 12:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: חולות סמר
תחי הסמליות: את דקות ההמתנה להכרזה על שבעת פלאי תבל, ביום שישי בערב, העביר "יומן" של ערוץ 1 בהקרנת כתבה על פלא טבע אחר שנמצא בסכנת כיליון - חולות סמר. הכתבה תוכננה להיקטע באמצע לטובת מעבר לשידור ישיר מציריך, אבל הקראת הזוכים התעכבה וכך זכינו להישאר עם החולות עד הסוף.

בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק

כתבת ערוץ 1 בחולות סמר
ריאד עלי, פייטן משובח כתמיד, יצא לשיטוט לילי בדיונה עם החוקרת הצעירה יעל אולק. הם פגשו את כל גלריית הטיפוסים שמתגוררים בחולות, בראשם השממית הנדירה ישימונית תמנע והעכן, אותו נחש מרהיב שמתחפר בחול ורק עיניו מבהיקות בחשיכה מתוך המארב. מיליוני שנים בנה הטבע את המערכת האקולוגית העדינה הזו, קונן עלי, גרגר ועוד גרגר ועוד גרגר, ועכשיו רוצים לעלות עליה עם דחפורים.
צילום: יעל אולק
ישמונית תמנע בחולות סמר צילום: יעל אולק

בשבוע הבא אולי ייחתם אחד המאבקים הסביבתיים הארוכים והמתישים שהתחוללו כאן בשנים האחרונות, כשתיערך - אם תיערך - פגישת פסגה בהשתתפות השרים גלעד ארדן ואריאל אטיאס וראש מינהל מקרקעי ישראל, בנצי ליברמן. ארדן ינסה לשכנע את בני שיחו להמשיך את הקו הגמיש שאימצו בישורת האחרונה של המאבק נגד הבנייה בחוף בצת, ושאיפשר את הצלת החוף.

הוא יטען מה שארגוני הסביבה, תושבי האזור ואנשי משרדו טוענים כבר זמן רב: שחולות סמר אינם חיוניים להמשך קיומו של ענף הבנייה באילת. שיש חלופות אחרות, חלקן אפילו לא יקרות יותר. כדי לקבל את הטענה הזו יצטרך מינהל מקרקעי ישראל לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס. ליברמן, שמכהן בתפקידו רק כמה שבועות, יכול להרשות את זה לעצמו: זה לא העץ שלו, ולא הוא האיש שהתעקש לטפס עליו.


צילום: יעל אולק
גם שממית ערבה בחולות סמר צילום: יעל אולק

בשבועות האחרונים פרשת סמר הידרדרה לפסים של פארסה. מדי כמה ימים הקבלן מודיע על כוונתו להתחיל בחפירות, ומשלחות של רצון טוב - כולל השר להגנת הסביבה בכבודו ובעצמו מדברות על לבו ומשכנעות אותו לדחות את רוע הגזרה ולתת הזדמנות לפוליטיקאים, כאילו מדובר בהריסת קיוסק לא חוקי. במעריב­חשפנו דוח שחובר עבור המינהל לפני כשנתיים, ממנו עולה שעלות חומרי הגלם - במקרה הזה חול - אחראית לכ-0.5 אחוז בלבד ממחיר הדירה לצרכן.

הנתון הזה מאיר באור משונה את טענת המינהל כאילו הכרייה בסמר תוזיל משמעותית את הדירות באילת, לעומת ההובלה היקרה ממישור רותם המרוחק. בתגובה, טענו במינהל שלנגד עיניהם עומדים גם שיקולים סביבתיים כמו זיהום האוויר שמפיקות המשאיות שנוסעות ממישור רותם. במילים אחרות, המינהל טוען שהריסת הדיונה בסמר חיונית כדי להגן על הסביבה. ואני סברתי שכדי לשקול שיקולים כאלה ולהגן על הסביבה יש משרד ממשלתי העוסק בנושא.

המבוכה נמשכה בבית המשפט. עמותת סבב"ע (סביבה בריאה בערבה) ותושבי האזור עתרו נגד הכרייה, בטענה שאין התאמה בין כמויות החול המיועדות לכרייה על פי תוכנית המתאר (מיליון טון) ובין ההסכם עם הקבלן (כפליים: שני מיליון). למרבה התדהמה, עורך הדין שייצג את המדינה בדיון הודה שאין לו תשובה לשאלה כמה חול מיועד לכרייה בדיונה.

המדינה, אם כך, משווקת נכס טבע נדיר לקבלן, ואין לה מושג כמה מתוכו מיועד להריסה. השופט שלח את המדינה לעשות שיעורי בית ולחזור עם תשובות בתוך 30 יום. אולי עד אז הפוליטיקאים יצליחו לשים קץ לפארסה וישלחו את הבאגרים לחפור במקום אחר.

aviv67@gmail.com

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

פייסבוק

קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים