שיעור באזרחות פלסטינית
ספר חדש ללימודי אזרחות בבתי הספר התיכוניים שלנו מאמץ לחלוטין את הנרטיב הפלסטיני ועושה צחוק מהאמת ההיסטורית
לפני שלוש שנים אימצתי את מבחן ביילין וגלשתי כמה שעות באתרי זרועות הביטחון. התוצאות הפתיעו אפילו אותי. בין השנים 1993 ל-2008 נרצחו 1,450 ישראלים על ידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. שיעור הנרצחים אחרי הסכמי אוסלו גדל פי חמישה וחצי.
מבחן ביילין מוכיח שהסכם אוסלו היה איוולת היסטורית שעלתה בחיי אלפי נרצחים, פצועים ומשפחות מרוסקות. יאסר ערפאת ועמיתיו ניצלו את כמיהת אזרחי ישראל לשלום ואת קוצר הרואי של מנהיגי ישראל, על מנת להפוך מקבוצת טרוריסטים מנודה לחתני פרס נובל. מארגון טרור מוכה ומובס שמקבל מקלט בתוניסיה ושממשלות המערב מסרבות להכניס לשטחן, הפך אש"ף לכנופיה שזכתה באוטונומיה טרויאנית - שהפכה לממלכת טרור.
אך מה לומדים תלמידי ישראל בבתי הספר בנושא? ובכן, ספר הלימוד החדש באזרחות, "יוצאים לדרך אזרחית", קובע: "לאחר הסכמי אוסלו מיתנו הערבים את עמדתם הלאומית מתוך תקווה לכינון מדינה פלסטינית עצמאית" (עמ' 252). גל הטרור, הנרצחים והתרמית הערפאתית התפוגגו. וזו רק דוגמה אחת מני רבות להטיה הפוליטית החריפה של הספר שיצא לאור בהוצאת "רכס" ואושר ללימוד בבתי הספר התיכוניים באוגוסט 2011.
ספרי הלימוד שלנו נראים כאילו נוסחו ברמאללה
הנה מה שנכתב בספר על דוח גולדסטון: "בדוח גולדסטון נטען כי ישראל פגעה במכוון באזרחים במהלך מבצע עופרת יצוקה. בדוח קיימת ביקורת חריפה על התנהגות ממשלת ישראל בעת המבצע. צוות הבדיקה קבע כי התקפות צה"ל על מבני ממשל, מתקנים אזרחיים, מקורות מים ועוד בתחומי רצועת עזה מהוות התקפה צבאית על אזרחים האסורה על פי החוק הבינלאומי. נדחו טענות ישראל כי התקפות אלו כוונו רק נגד תשתית חמאס, שהוא ארגון טרור".
רק לאחר שכל הקביעות הללו הוצגו, נזכרו המחברים לציין כי השופט גולדסטון עצמו חזר בו מחלק מהדברים שכתב. שלוש שנים בלבד אחרי ששלחנו את חיילי צה"ל לסכן את חייהם בעזה, לומדים תלמידי התיכון את הנרטיב השקרי המציג את החיילים כפושעי מלחמה.
פרק 26, שנקרא "דרכים להשגת שלום בין ישראל לשכנותיה", נוקט
טקטיקות תעמולתיות מוכרות ומתמקד במלחמת ששת הימים ותוצאותיה (כיבוש יהודה, שומרון, עזה, הגולן וסיני), כך שתוצאות המלחמה מוצגות כסיבה לסכסוך.
העובדה שהערבים סירבו לתוכנית החלוקה וקודם לכן לתוכנית פיל, כמו גם שביקשו להשמיד את ישראל שוב ושוב, כלל אינה נלמדת. שוב מוצג "הכיבוש" כסיבת הסכסוך במקום כתוצאתו. התעמולה הערבית לא יכולה הייתה לנסח זאת טוב יותר.
בעידן שבו המאבק נגד ישראל לובש פנים חדשות ומתמקד בזירה ההסברתית, התקשורתית והמוסרית, לא פחות מאשר בשדה הקרב, ישנה חשיבות עליונה לכך שצעירי ישראל יכירו את העובדות ההיסטוריות, את מקורות הסכסוך ואת צדקת דרכה של הציונות. מה לנו כי נלין על מצבנו בתקשורת הבינלאומית או בקמפוסים בחו"ל, כשספרי הלימוד שלנו נראים כאילו נוסחו ברמאללה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם