ממצאים מטרידים: לא מונעים הטרדה
פרשת הנשיא קצב הייתה צריכה לאותת למעסיקים שאין ענף או מגזר החסינים מפני התופעה. בפועל, זה לא קרה
לשם שינוי, הצוות לא בא עם פנקס לרישום קנסות, אלא אם חוברות הסברה. מטרת המבצע הייתה להעלות מודעות בקרב מעסיקים לחובתם לפרסם תקנון המגדיר מה הן הטרדה מינית והתנכלות ולהסביר להם איך מונעים הטרדה במקום העבודה ומטפלים בתלונות. במהלך הסיורים בחברות ההיי-טק, התברר כי על אף שהחוק קיים יותר מעשור, ההבנה של מעסיקים לוקה בחסר, בלשון המעטה.
ברוב החברות אמנם היה תלוי התקנון במקום בולט, למשל על לוח מודעות בחדר האוכל, אבל בחלקם לא נכתב מי הממונה שאליה פונים עם תלונה. "מישהי שרוצה להתלונן לא רוצה להתחיל לשאול עובדים אחרים למי פונים או להתחיל לדפדף בתקנון. השם והפרטים צריכים להופיע במקום בולט", הסבירה עורכת הדין שירי לברן-לביא מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שהשתתפה במבצע לצד גורמי האכיפה.
מנהלת משאבי אנוש באחת החברות סיפרה שהתקנון נגיש לכל העובדים בפורטל החברה. "לכולם? מה עם המנקה?", שאלה המפקחת יעל גלילי והסבירה שהחוק מחייב מעסיקים להגן גם על עובדי קבלן.
בקרב לא מעט מהמעסיקים שוררת תחושה שבהיי-טק "זה לא קורה" וגם אם יקרה, העובדות יודעות להתמודד. "זה לא כמו עובדת פשוטה במפעל", אמרה מנהלת משאבי אנוש באחת החברות.
בחברה אחרת התברר שההנהלה דווקא טיפלה בפרשת הטרדה מינית של עובדת ניקיון על ידי עובד שמירה, שניהם עובדי קבלן. עם זאת, בתקנון לא הופיעו פרטי קשר לצד שמה של הממונה על הטיפול בנושא. "כולם יודעים את המספר שלה", ענתה נציגת החברה כאשר נשאלה
במבצע גם התברר שלהוראה לתלות את התקנון במקום בולט ניתנת פרשנות מעניינת. באחת החברות הוא נמצא בשירותי הנשים. כאשר העירו לנציגת החברה שיש לתלות את התקנון גם במקום הנגיש לגברים, היא הגיבה בפליאה. "הגברים אצלנו לא כאלה", אמרה.
היו מעסיקים שסיפרו למפקחות שהם מחלקים לעובדים חדשים ערכה ובה הסבר על הטרדה מינית והשלכותיה ומקיימים מפגשי הסברה לעובדים, לרבות עם נציגים ממטה החברה בחו"ל.
אבל בסקר שערך לפני שנים אחדות מינהל המחקר במשרד התמ"ת, נמצא כי 62 אחוז מהעובדות במשק אינן יודעות מי הממונה על הטיפול בהטרדה מינית במקום עבודתן ושיעור דומה אמרו שלא פורסם בו תקנון.
במסגרת המאמצים להפיץ את בשורת החוק במקומות עבודה, הרשות לקידום מעמד האישה הקימה מאגר של יותר מ-2,000 אחראיות במקומות עבודה על מניעת הטרדה מינית כדי לשלוח להן חומרי הסברה ולהזמין אותן להשתלמויות. אבל מאות רבות של מעסיקים שאליהן פנתה הרשות לא הגיבו לבקשה למסור את שם הממונה.
אי ציות לחוק, למשל בכך שאין ממנים אחראית על מניעת הטרדה, אינו נובע בהכרח מכוונה רעה. באחת החברות נמצא, למשל, שמי שהייתה רשומה כממונה כבר אינה עובדת שם. בחברה אחרת אמרה פקידה שהיא משוכנעת שמוצג תקנון, היא רק לא יודעת איפה. במקום אחר התברר שהממונה אינו אחר מאשר קצין הביטחון של החברה. זאת אף שהחוק קובע שיש למנות לתפקיד אשה, אלא אם הדבר אינו אפשרי.
פרשת הנשיא קצב ומקרים מתוקשרים אחרים של הטרדה מינית היו צריכים לאותת למעסיקים שאין ענף או מגזר החסינים מפני התופעה. העובדה שמרבית המנהלים במשק הם גברים, ויהיו פמיניסטים ככל שיהיו, מטילה חובה כפולה ומכופלת על מעסקים להיות ערים ורגישים לנושא.
בכל סקר שנערך לגבי הטרדה מינית, בארץ ובעולם, אחוזים גבוהים של נשים עובדות – 40 אחוז לפי סקר שנעשה בישראל בשנים האחרונות – מדווחות על הערות מצד גברים לגבי הגוף שלהן, נגיעות לא רצויות, הצעות חוזרות ונשנות לקיים יחסי מין.
ההקשר של מקום עבודה עם היררכיה מובנית, החשש מפני אובדן פרנסה, אי הנעימות, הבושה, התחושה שאולי היא אשמה בכך שהוטרדה – כל אלה ממררים את החיים של עובדות שהופכות קורבן.
חשוב לעסוק בהסברה למעסיקים ועובדים, אבל חשוב באותה מידה לאכוף את החוק לגבי כל הפרה, גם במפעל, גם במוסך וגם במגדלי השן של טכנולוגיית העילית. המסר חייב להיות אחיד וברור – אפס סובלנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם