בלב הקונצנזוס: חג הסיגד
הדבר היפה בחג הסיגד הוא שכל הקהילה - דתיים וחילונים, ותיקים עם עולים, טיגרים, אמהריים, צעירים ומבוגרים - מציינים יחדיו יום גדול זה. זהו אחד המקומות היחידים שבו יש קונצנזוס כזה רחב
אמנם זהו חגם של יהודי אתיופיה, אך למעשה תוכנו הוא כלל ישראלי, והוא כולל יסודות שכל אדם מישראל נקרא לדבוק בהם - תורה, תפילה והכיסופים לארץ ישראל.
הקהילה באתיופיה החלה את היום בצום למרגלות ההר (במקומות שונים באתיופיה קידשו יהודים הר קרוב לכפר מגוריהם, אליו היו עולים), בדומה למעמד הר סיני. העם נטהר וכיבס את בגדיו, הכוהנים עלו ראשונים כשהם נושאים את התורה, ואחריהם הלך העם.
בהגיעם לפסגת ההר עמדו הכוהנים על במה וקראו קטעים מן התנ"ך ותפילות לחג. פרקי התנ"ך שהוקראו היו מעמד הר סיני (שמות י"ט-כ), הסיגד בימי עזרא ונחמיה (נחמיה ח'-ט'), ופרקים נוספים מספר מלכים, ירמיהו, ישעיהו, דניאל ותהילים.
הקטעים נקראו ב"גֶעז" שהיא שפת הקודש, ותורגמו לאמהרית- השפה המדוברת. בארץ מקובלת כיום גם קריאת הפרקים בעברית. הקריאה הייתה בצורה כזו שהכוהנים קראו את הפרקים בפני העם והעם חזר ושינן אחריהם את הפסוקים הקוראים לו להיות נאמן לתורה ולירושלים.
וזהו נוסח התפילה (בתרגום לעברית):
בַּשֵׂר לנו,
בַּשֵׂר לנו על ירושלים,
בַּשֵׂר לנו בַּשֵׂר לנו,
בַּשֵׂר לנו על בית המקדש, בַּשֵׂר לנו
בעניין בית דוד בקשו טוב ושלום לירושלים...
התגעגעתי לירושלים, התגעגעתי
כי יעבדו עמי בתוך ביתי.
הסיגד מחזק את הזהות הקהילתית
במעלה ההר פיזר העם זרעי תבואה על האבנים, וכל משפחה קראה את שמות הנפטרים שלה. לאחר הטקס בהר חזרו כולם לבית התפילה, שם נערכה סעודה גדולה שלֻוותה בשירים ובריקודים. כיום המבוגרים באים לשמוע את תפילת ה"קֶסים" (זקני העדה-רבנים).
כיום, בהיותי רכז תחום בוגרי פרוייקט "השחר" בתנועת בני עקיבא, אני שמח וגאה לדעת שתנועת בני- עקיבא היא בין הראשונות שהחלה את מהלך החשיפה לקהילה האתיופית בכלל, ומהלך חיבור הדור הצעיר לחג הסיגד בפרט.
הדבר היותר יפה בעיניי בתוך חג הסיגד, הוא שכל הקהילה כקהילה - דתיים וחילונים, ותיקים עם עולים, טיגרים, אמהריים, צעירים ומבוגרים - מציינים יחדיו יום גדול זה. זהו אחד המקומות היחידים לעניות דעתי בו יש קונצנזוס כזה גדול ורחב, ויש בזה בעיניי אמירה גדולה
ומשמעותית לכלל מדינת ישראל.
החג תרם בעבר לעיצוב הזהות הקהילתית והדגיש את בידולה מן הסביבה, וכיום הוא מחזק את אותה זהות קהילתית. מתוך התבוננות זו של הייחודיות שלנו אנחנו דנים ושואלים בימים כאלו - מהם המנהגים, המסורת והערכים אותם אנו יכולים לתרום לחברה הישראלית ומהם המנהגים שאותם לא נמשיך לאמץ פה בארץ האבות.
בשנת 2008 יזם ח"כ אורי אריאל הצעת חוק לפיה יש להכיר בחג הסיגד כחג ממלכתי שיצוין על פי חוק בטקס ממלכתי מדי שנה בתאריך כ"ט חשוון. ההחלטה התקבלה בכנסת על ידי כל גווני הקשת הפוליטית, מה שמחזק את האמירה שנאמרה כאן לעניין כלליותו ולאומיותו של חג הסיגד, ועל כך אנו מוקירים להם תודה (ביוזמה תמכו המפלגות מרצ, ש"ס, מפד"ל-האיחוד הלאומי, הליכוד והעבודה).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם