חוק הדיבה הלאומי

"הגיע הזמן לדרוש את דיבתה של הארץ הזו ולכלוא את כל אלו שמעיזים להביע עמדה שלילית עליה". רון קסלר מציג את החוק שעדיין לא נחקק. דגש על עדיין

רון קסלר | 25/11/2011 1:52

תגיות: תביעת דיבה

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה. זוהי הזדמנות נדירה אבל הכרחית. באתי אליכם על מנת לעודד אתכם. עזבו אתכם מדיבת האנשים הפרטיים, הגיע הזמן להגן על המדינה באמת. טוב שם טוב משמן טוב אמרו חז"ל ואני אומר לכם: טובה פטריוטיות פומבית מביקורת גלוית לב. הגיע הזמן לדרוש את דיבתה של הארץ הזו.

"חוק הדיבה הלאומי" אשר אני מביא לכם היום נועד לאסור בחוק כל ביטוי והשמצה של מדינתנו הקטנה בתוך ארצנו. חשוב לזכור, שהרע בא מקרבנו. כי אוי לו לאותו גנאי הנאמר על ידי אלמוני פלוני יהודי או הס מלהזכיר בן מיעוט אשר יכול לפרוח לחלל האוויר ולהפוך לרוח רעה שתעטוף יום אחד את הארץ ואת אזרחיה אשר חלילה יחשבו רעות על מולדתנו הקטנה.

לא צריך להיות מבינים גדולים בפסיכולוגיה כדי להבין כי די בפליטת אנחה אחת לחבר או רע בסופרמרקט וסינון : "איזו חרא של מדינה" כדי להפוך לאמת ומציאות קיימת. ארצנו הקטנה בנויה מאמירות קטנות אשר מעצבות את תודעתנו ואת חיינו.

נגיד להם: "מעולה לחיות פה!"

האם לא נמאס לנו מהקיטורים? האם לא קצנו באמירות הרפש על פנינת החן בה אנחנו מתפקדים?
יש רגע אחד בחייו של מחוקק אשר בו הוא חייב להגיד: לא עוד. מעתה ייאסר בחוק כל ביטוי שיש בו או עלול להשתמע ממנו כי זו אינה מדינה טובה, כי עלולים להימצא פגמים בארץ הזו ככלל.

כל מי שימצא משמיץ את המדינה בכתב, בעל פה, בגלוי או בהפסקת סיגריה ימצא עצמו חשוף לתביעת דיבה על סך 300 אלף שקל. כל מי שיאמר בתור לביטוח לאומי או למס הכנסה: "חלאס! אני

עוזב את הארץ", יאסר מיד.

נקים גוף שיאכוף את החוק ביד קשה. פקחים מטעמנו יצאו למקומות המפגש של מפרי החוק ויארבו להם: בפקקים, בקופות החולים, בסניפי הדואר וכמובן בארוחות השישי המסורתיות אשר מהוות עוגן ידוע להסתה פרועה והשמצות קשות על החיים הלא קלים לכאורה במדינה הזו. הם (המסיתים) אומרים: "אי אפשר לחיות פה!" ואנחנו נגיד להם: "מעולה לחיות פה!". אנשי הצקצוק אומרים: "רפובליקת בננות!" ואנחנו נענה להם: "זו ארץ הבננות!"

אנחנו דמוקרטיה במגננה

אולי זה נשמע לחלקכם קיצוני אבל האמינו לי, אנחנו דמוקרטיה במגננה. רק אם נאסור בחוק את ההשמצות ואת דברי ההבל והקיטורים הם ייפסקו.

כי מהו הרוע אם לא אוסף של מילים אשר יש לטפל בהן. דעו לכם רבותי כי נכון שמילים הורגות אבל הן גם מלכדות. זה הזמן להיפטר מכל המילים הרעות, המחשבות הלא טובות אשר מקיפות אותנו על המקום בו אנחנו חיים.

עתיד ילדינו על הכף. איזה מחשבות יחשבו? כמה יאהבו את הארץ הזו? הרי ברור לכל שרק אם נאסור עליהם לחשוב שמשהו כאן פגום הם יעשו זאת. כי מי כמו ילדים יודעים שאם אסור לעשות משהו, אז לא עושים זאת.

עזבו את הגויים החיים מסביבנו, הם מזמן שכחו כמה אנחנו טובים אבל כמה מאכזב הוא לדעת שיש אנשים ההולכים על האדמה הזו ואינם מתפלאים מיופייה של הארץ הזאת כל היממה. כמה בוגדניים אנשים יכולים להיות. אני פונה אליכם כבר עכשיו: הסגירו אותם! ספרו לנו מי הם. כי כל החושב אחרת כאילו הוא שייך לעם אחר.