ברוכים הבאים לתיאטרון של ביבי

אי מינויו של אלדד קובלנץ, שנבחר לפני כחודש למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, חושף את התיאבון הבלתי מרוסן של לשכת רה"מ. נתניהו רוצה שגם הטלוויזיה החינוכית תהיה תחת שליטתו

מיה בנגל | 24/11/2011 16:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
טוב נו, באמת שלא צריך ליפול מהכיסא, כי אחרי "ישראל היום" ואחרי ההצלחה המסחררת בהשתלטות הבוטה והגלויה של לשכת ראש הממשלה על רשות השידור – נתניהו מינה בשנה האחרונה את מקורביו לתפקידי יו"ר הרשות, מנכ"ל הרשות ומנכ"ל הרדיו - כל  שנותר לעשות הוא להרחיב את גבולות הממלכה: להכפיף עוד עיתונאים וכלי תקשורת לבוס הגדול, לסתום עוד ועוד פיות, לשלוט בסדר היום התקשורתי, לצנזר, לשכתב מציאות, למנוע ביקורת ובעיקר, להיות יותר חזקים, יותר מפחידים ויותר גדולים. (אגב, הבחירה במושג ממלכה הוא לא מקרי: "צריך לנהוג פה כבוד לממלכה", פסק מירו בהתייחסו לרשות השידור בכינוס מועצת העיתונות ב15 בספטמבר).

הידיעה שפורסמה בערוץ 2 ו"מעריב" אתמול, תחת הכותרת "לשכת ראש הממשלה דוחה מינוי קובלנץ למנכ"ל החינוכית", צריכה להדליק אצל כל מי שחופש העיתונות והדמוקרטיה יקרים ללבו אזעקת אזהרה. 

אי מינויו של אלדד קובלנץ - שנבחר לפני כחודש פה אחד למנכ"ל על ידי ועדה מיוחדת שהקים שר החינוך – חושף את התיאבון הבלתי מרוסן של לשכת ראש הממשלה. בנימין נתניהו רוצה שגם הטלוויזיה החינוכית, שבה מועסקים, בין היתר, עיתונאים סוררים לטעמו – כמו עמנואל רוזן, בן כספית, גל גבאי ואחרים - תהיה תחת שליטתו, ולכן הוא מעוניין שזו תפעל בפיקוחה של רשות השידור.
את נתניהו מעניין מי מושך בחוטים

נדמה כי העובדה שרשות השידור היא אחד הגופים הכושלים והמסואבים ביותר שפועלים כאן, לא ממש מפריעה לנתניהו. אותו מעניין מי מושך בחוטים. ואז, בלי למצמץ ובלי לפחד, עלול להתחולל בטלוויזיה החינוכית מסע טיהור - בדיוק כפי שקורה בימים אלו ברשות השידור, שם נערפים ראשים של מנחים ועורכים שמתעקשים לשמור על המוניטין העיתונאי שלהם, על הפלורליזם המחשבתי בתכנים שהם משדרים ועל זכותם להשמיע ביקורת. 

"הוא לא מפחיד אותי. אני משתין

עליו כמו שהשתנתי על הקודם. ואני אגיד לך עוד משהו: הוא לא מסתדר עם הגדול". לא, זה לא ציטוט מפיו של המאפיונר טוני סופרנו, אלא דברים שאמר לפני שש שנים מנכ"ל רשות השידור לשעבר, ג'ו בראל.

בראל "השתין" אז על השר אהוד אולמרט, שביקש לחולל רפורמה ברשות השידור (ולקבוע בין היתר כי מנהלי השידור הציבורי לא ימונו על ידי פוליטיקאים), ו"הגדול", אם לא ניחשתם, הוא ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון – האיש שמינה את בראל לתפקידו.

מהלך מתועב שנועד לסתום פיות

הדברים הללו נתפסו אי שם בשנת 2005 במצלמתם של דורון צברי ואורי ענבר, הופיעו בסרטם החשוב "המדריך למהפכה", והם מהדהדים עד היום.

למשמע הדברים מתעורר מאליו הרצון לעשות כל מה שרק אפשר כדי לגונן על הקו האדום, המפריד בין תקשורת הממלאת את שליחותה ככלב השמירה של הדמוקרטיה, לבין תקשורת שהיא הפודל של ראש הממשלה. 

מזימתו של נתניהו להשתלט על הטלוויזיה החינוכית היא רק חלק מתוכנית רחבה יותר, הכוללת גם את המתקפה על בית המשפט, "ייבוש" ארגוני שמאל וזכויות אדם, והחוקים המשלבים קנסות דרקונים בחוק לשון הרע (שעבר השבוע בכנסת בקריאה ראשונה).

כל אלה הם חלק ממסע השתקה רחב ומסוכן שנועד לפגוע בחופש הביטוי ובדמוקרטיה שלנו הרעועה ממילא. זהו מהלך מתועב שנועד לסתום פיות של כל מי שמותח ביקורת על הממשלה. אם הכנסת ומועצת העיתונות לא יבלמו את המהלך הזה, קרוב קיצה של העיתונות החופשית והביקורתית בישראל, וברוכים הבאים לתיאטרון של נתניהו.

בלוגים של מיה בנגל
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מיה בנגל

צילום: .

עיתונאית במעריב, לשעבר הכתבת הפוליטית והמדינית

לכל הטורים של מיה בנגל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים