אל תרקדו על הדם
משטרת ישראל צריכה לגלות אחריות ציבורית וללמוד לטפל באישי הציבור שמגיעים אליה לא כאחד האדם, אלא כמי שחייהם מופקדים בידיה
היום הזה הוא יום שבו משטרת ישראל והפרקליטות חייבות לאזרחי ישראל הסברים. הסברים על הסיבה שבגינה הוחזקה צנעני - אישה שאינה מסוכנת לציבור בשום צורה - במעצר ובמעצר בית תקופה כה ארוכה, תוך פגיעה ברוטלית בכבודה, בפרטיותה (במיוחד זכורה לרעה הדלפת תמונת המעצר של צנעני) ובשמה הטוב - וכל זה הרבה לפני שהועמדה למשפט, קל וחומר הורשעה. הפרקליטות חייבת לציבור הסברים מדוע הילכה על הציבור אימים עם האשמות כה חמורות, ולבסוף הזדרזה להגיע להסדר טיעון כה קל.
האפשרות שחומרי החקירה היו פחות מוחצים מכפי שהודלף לתקשורת (שוב, ההדלפות הארורות מחדרי החקירה) והאפשרות שצנעני הייתה שחקן קטן וזניח במשחק גדול ממנה - הן שמסבירות את הזריזות שבה מיהרה הפרקליטות להסכים לעסקת הטיעון. גם צנעני בחרה נכון, ובבגרות אזרחית, כאשר הסכימה לקבל את עסקת הטיעון. היא חסכה מעצמה וממערכת המשפט בזבוז זמן וכסף רב, שבסופו של דבר היו מתנקזים, קרוב לוודאי, אל אותו פתח תוצאה. הפרשיונת הזאת עגומה מאוד ומטרידה מאוד, אבל בעיקר מעיקה בהיבט של הקלות הבלתי נסבלת שבה המשטרה מוחצת דמויות ציבוריות הנחשדות בפלילים.
עבור האנשים האלה מדובר בשעה הקשה בחייהם: מפעל חייהם נחרב ושמם הטוב, הנכס החשוב ביותר שלהם, עולה בלהבות. עבור המשטרה מדובר בשעה תקשורתית נהדרת. בחגיגה של ממש. אחרי הכל, אין דבר
עסיסי יותר מאחזקת חשוד בעל פרופיל תקשורתי כה גדול. מקומם מאוד חוסר הפרופורציה בין הנזק שנגרם לחשוד לבין גסות הדעת שהמשטרה נוהגת בו.
הגיעה השעה עבור משטרת ישראל לגלות אחריות ציבורית בבואה לטפל באישי ציבור שמתגלגלים לידיה. לנהוג בהם לא כאחד האדם - שכן אחד האדם אינו מעניין את הציבור - אלא כמי שעתידם וחייהם מופקדים בידיה. דודו טופז שם קץ לחייו בתא המעצר, מרגלית צנעני נשמעת שבורה ומרוטה והלומה כולה. חוויית המעצר אינה קלה לאיש, גם אם הוא אשם. מותר לנהוג במידת החסד גם במי שהחשדות נגדו עומדים. וצנעני, מצער לקבוע, זכתה ליחס מפלה. מפלה לרעה. דווקא בשל היותה דמות ציבורית.
המילים האלה לא נועדו לרפות את ידי המשטרה בבואה לטפל בחשודים בדבר עבירה, אלא להזכיר לה כי ההדלפות, המשחק התקשורתי המכוער וחוסר המקצועיות המשווע שהיא נוקטת כשנופל לידה איש ציבור מחלישים אותה, מרחיקים ממנה את הציבור, ובעיקר גולשים לתחום הקדוש של דיני נפשות.
עצרו את העבריינים, אדרבא, זו מלאכתכם, אבל אל תרקדו על דמם.
שום כותרת בעיתון אינה שווה את העבירה הזאת של בין אדם לחברו. אין לרחם על מרגול. היא אישה חזקה ולבטח תתעשת ותשוב לחייה ולקריירה המצליחה שלה. זה ייקח לה זמן, אבל היא תשתקם. אין דבר שהציבור הישראלי מצטיין בו יותר מאשר בסליחה, אבל יש ללמוד לקח מהסיפור שלה. לקח שמשטרת ישראל מסרבת ללמוד בפעם המי יודע כמה. בסופו של יום העונש שהושת על מרגול, עוד לפני שריצתה דקה אחת של עבודות שירות, כבד מנשוא כבר עתה. והוא כולו באשמת המשטרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם