לנו זה עולה יותר
המספרים לא מטעים, כשפוגעים בתקציב המלחמה בתאונות הדרכים מספר ההרוגים מזנק. את מחיר הקיצוץ משלמים בדם על הכבישים
תאונות הדרכים הן מן האתגרים הגדולים והחשובים ביותר שעמם מתמודדת ישראל, נוכח היותן גורם המוות הראשון בקרב צעירים בהפרש ניכר מכל גורם אחר; גורם מוות מוביל באוכלוסייה הוותיקה; גורם ראשון לאלפי מקרים של פציעה קשה ונכות מדי שנה; ואבן רחיים כבדה ומעיקה על צוואר המשק, המקיזה מהקופה הציבורית 16 מיליארד שקלים מדי שנה.
החדשות הטובות הן כאמור שישראל נמצאת במגמת שיפור עקבית לאורך עשר השנים האחרונות. אם מביטים באתגר בפרספקטיבה רחבה, מוצאים שבתקופה זו ירד מספר ההרוגים השנתי בכ-35 אחוזים, מ-542 הרוגים בשנת 2001 ל-352 בשנת 2010.
מעודדים במיוחד נתוני ההיפגעות של הנהגים הצעירים, ירידה של 47 אחוזים בשיעור ההרוגים. לאור העובדה שנהגים צעירים מעורבים בתאונות עד יותר מפי שניים מחלקם היחסי באוכלוסיית הנהגים, ולנוכח מאמצי חינוך, אכיפה והסברה ממוקדים שננקטו בעשור החולף בנושא הצעירים באופן ממוקד, נודעת לירידה המשמעותית בהיפגעותם חשיבות יתרה.
הירידה המשמעותית במספר הפצועים וההרוגים מושגת למרות העלייה החדה בהיקף הנסועה ובצפיפות הגוברת בכבישי הארץ. טבעי שפניה ושמותיה של הירידה הזו אינם נראים, שכן הם יכולים להיות פניו ושמו של כל אחת ואחד מאיתנו, המשתמשים בדרכי הארץ, אבל אין הפרזה בקביעה שחייהם של מאות ישראלים ניצלו ועוד אלפי ישראלים אחרים נותרו בריאים ולא נפצעו קשות או נותרו נכים.
המסקנה מהנתונים המעודדים ומעוררי התקווה היא שאכן תאונות הדרכים אינן כוח עליון הגובה
ואולם אליה וקוץ בה: התעמקות בנתוני ההיפגעות בכבישים ובנתוני המאבק הלאומי בה מעלה מתאם מטריד: מתברר שבשנתיים האחרונות נבלמה בחדות מגמת הירידה במספרי ההרוגים, ואף התחלפה במגמת עלייה מובהקת: בשנת 2010 עלה מספר ההרוגים בכעשרה אחוזים לעומת 2009, ולקראת סופה של שנת 2011 מסתמן שמגמת העלייה תימשך ואף תגדל מעט, מ-346 הרוגים ב-2009 לצפי של יותר מ-375 הרוגים ב-2011.
כל זה קורה במקביל לירידה חדה בתקציבים שמפנה הממשלה למאבק בתאונות, מ-550 מיליון שקלים לפני כשנתיים לקצת יותר מ-300 מיליון שקלים כיום. הקוץ שבאליה מזדקר ומתבהר עוד יותר לנוכח ההשוואה בין שיעור ההיפגעות בישראל לשיעורה ביתר המדינות המפותחות: שם מוסיפים תקציבים ומפחיתים את מספר ההרוגים, ואילו אצלנו מפחיתים תקציבים ומגדילים את מספרי ההרוגים.
הניסיון הבינלאומי מוכיח שהבעיה, קטלנית ויקרה ככל שתהיה, היא פשוטה וגם הפתרון פשוט. לאחרונה מונה ד"ר יעקב שיינין להכין עבור הממשלה תוכנית לאומית למאבק בתאונות. יישום המלצות התוכנית מבטיח, על פי החישובים, ירידה קבועה של שישה אחוזים בשיעור ההרוגים מדי שנה. כל שנדרש הוא להשיב למאבק את התקציבים שקוצצו ממנו, ובכך לפלות את הקוץ מבשר האליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם