מי היה שמשון הגיבור?
הבורות היא מכת מדינה. הצעירים של היום ידענים ומיומנים בתחומים שמעניינים אותם, אבל נבערים כשמגיעים לידע כללי והשכלה יהודית
בעיקר אמורים הדברים בתחומי ההיסטוריה והמסורת היהודיים, הספרות (כולל תנ"ך שהוא כידוע אחוזה בלעדית של הדתיים), תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל וכיוצא באלה. הידלדלות החוגים למדעי הרוח באוניברסיטאות היא אחד הביטויים לכך.
הנה כמה דוגמאות מהחיים. בתוכניות טלוויזיה שבהן מתחרים ידענים על שאלות בתחומים שונים, כמעט בכל פעם שלמישהו מהם נופלת שאלה בתחומי היהדות, המסורת, תולדות המדינה או מייסדיה, הוא נכשל בה, ואפילו הוכיח קודם לכן התמצאות מופלגת בנושאים אחרים, חשובים הרבה פחות. באחת התוכניות הללו התלבט מתמודד אחד קשות אם יעקב היה בנו של יצחק (או משהו דומה לזה) ונזקק לעזרה כדי להשיב.
בעיתון אחד נכתב לפני כמה שנים שדוד בן-גוריון היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל. באחר דווח שנפתח כבר שוק ארבעת המינים בתל אביב ואפשר לרכוש אותם לקראת חנוכה. כל פרסום כזה עבר לפחות שלושה אנשים במערכת העיתון, רובם צעירים, ואיש מהם לא בלם את הביזיון.
לא מזמן, במהלך שיחה עם עלמה העובדת בתחום הפיננסים, הזכרתי את קיבוץ צרעה. היא שאלה איפה זה. סיפרתי לה והוספתי ששם נולד וחי שמשון. היא שאלה, אני נשבע לכם, אם אני מתכוון לשמשון שושני שהיה מנכ"ל משרד החינוך ושאותו פגשה פעם בכנס תלמידי תיכון. אחרי שהתאוששתי, מתפעם מכך שלפחות את שמו של שושני היא מכירה, התחלתי לתת לה סימנים באיזה שמשון מדובר לא עזר כלום, לא האריה שקרע כגדי, לא "תמות נפשי עם פלשתים", לא היותו גיבור ושופט בישראל, עד שהגעתי לדלילה. שמשון ודלילה? הו, זה כן, היה סרט כזה.
"הכל על קנקנו בא בשלום"
ועוד סיפור, שתצחקו עוד קצת. היה לי עניין עם חברה המספקת שירות מסוים. ביקשתי לשנות את תנאי השירות וטרטרו אותי, כמקובל, לא מעט. כשהכל נגמר סוף-סוף, הודיעה לי פקידה צעירה בשמחה שהכל סודר ו"הכל על קנקנו בא בשלום". ניסיתי לתהות על קנקנה היא, שהריהי יודעת לפחות את הביטוי קנקן, וגם זה משהו, אבל היא טרקה.
ואז אמרתי לעצמי, אחת משתיים: או שהיא תוצר אופייני של מערכת החינוך, שאני מכיר מימיי כראש מערכת שצעירים עבדו תחתיו וכמרצה באוניברסיטה, ומייצגת נאמנה של בני דורה, וסביר שכך; או שאני תרח זקן שאינו מכיר את הסלנג החדש.
גמרתם לצחוק? עכשיו ברצינות (יחסית). אני מתקשה להבין על מה ולמה קול הזעקה הגדולה שעלה שלשום עם פרסום הנתונים המעידים על עלייה קטנה
בנשירת תלמידים מבתי הספר העל-יסודיים. מי אומר שזה שנשאר במערכת החינוך ומסיים את לימודיו בה, יוצא משכיל, בעל ידע שמעבר למקצוע מסוים ורחב אופקים יותר מהנושרים (שחלקם אף עושה בגרות אקסטרנית)? הסיפורים דלעיל מטילים ספק גדול בכך.
מערכת החינוך מלמדת, וגם זה לא תמיד (רק שעתיים בשבוע תנ"ך בחינוך הלא דתי, למשל), ומכינה לבחינות הבגרות וזהו. לא הרבה מעבר לכך. לא מחנכת ולא מעשירה ולא משכילה את תלמידיה. הם יהיו טובים אולי במקצוע ספציפי, לרוב גם יוקרתי, שיבחרו על בסיס לימודיהם התיכוניים לעסוק בו, אבל יוסיפו לא לדעת מה בדיוק עשה בןגוריון ומי היה שמשון. אני מכיר כמה נגרים ומסגרים ואפילו "פנצ'ר מאכער" אחד, חסרי "בגרות" כולם, שיודעים זאת טוב מהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם