מי העיר הכי יפה?

איך קובעים מהו יופי עירוני וכיצד יקנעם קשורה לזה? מסע קצר מטיימס סקוור לקפה תמר

רוני סומק | 30/11/2011 12:46

תגיות: יקנעם

תחרות היופי השנתית של "המועצה לישראל יפה" מעוררת בכל פעם את השאלה מהו יופי עירוני. בתחרויות "אנושיות" אפשר לקבוע קריטריונים הקשורים למשקל, גובה, זווית החיוך, קסם אישי ועוד. גם קריטריונים אלה שנויים במחלוקת, ולכן כדאי במקרים האלה לצטט את אלתרמן, שכתב: "היפה באמת - היא תמיד ביישנית‭."‬ אבל מה עושים עם עיר? מודדים את קילומטראז' הגנים? סופרים את בתי הקפה? בודקים את מפלס האלכוהול אחרי 12 בלילה?

אני גר ברמת גן וגאה שהרחוב הכי תוסס בעיר נושא את שמו של משורר (ביאליק).‬ אני עובד ומבלה בתל אביב וגאה בבתי הקפה שלה וחושב שהנפלא ביותר הוא קפה תמר. כבר כמה שנים אני מנחה סדנת כתיבה בדימונה ובטוח שהספרייה העירונית בעיר היא יצירת מופת תרבותית. אני חושב שהטיילת ששיפץ שלומי לחיאני בחוף בת ים מזכירה לנו כמה אנחנו ים תיכוניים ושלגן הבהאי מגיעות מחיאות כפיים על התאורה בלילה.

ברור שאלה בחירות סובייקטיביות. ברור שכל אחד מאיתנו מרכיב משקפי שיפוט אחרים ובכלל, קשה לבחור מבין המקומות החבוקים בגבולות המדינה שבה אנו גרים. קל יותר להיות תייר בבחירות כאלה, ואז תוך שנייה מתחיל הקרב בין פריז, לונדון, ברצלונה, דבלין, ברלין, קופנהגן, אמסטרדם, מוסקבה, קהיר ומי לא. אבל הכי קל לבחור במקום שבו לא היית כבר איזה שמונה שנים, ולכן הגעגועים הם הנהדרים שבקריטריונים.

דקה היא נצח

עבורי, המנצחת היא ניו יורק. ואם ניו יורק, אז המקום הכי תיירותי בה, טיימס סקוור. אם אפשר לדמות את ברודוויי לאישה, הרי טיימס סקוור היא הטבור שלה. כדי להפשיט עוד יותר את הדימוי, העלו בדמיונכם את נקודת המפגש עם רחוב ‭,42‬ את האורות שהכחילו חלונות ראווה לדעת ואת ההורמונים שפרצו שם בהורה סוערת.

נכון, רודולף (לשעבר ראש העיר) ג'וליאני ניסה לגרש בשנות ה‭90-‬ כמה חנויות סקס ולהפוך את המקום לדיסנילנד, אבל מקום שהזריק כל כך הרבה סיליקון לשדי השחקניות שכיכבו בסרטי פורנו לא מקפל פטמה ברגע.

ההיסטוריה של המקום יונקת חלב אינדיאני, כמו כל הרחוב. אם האינדיאנים חלמו שם חלומות שמשורר כמו וולט וויטמן היה יכול לכתוב עליהם שירים, הרי ביום שהוקמו בתי התיאטרון נעטפו החלומות האלה

בצלופן. מזל שלכל ברודוויי יש אוף-ברודוויי, אחרת היינו נידונים להיות "גברתי הנאווה",‬ "איי לייק מייק" או "עלובי החיים" לכל החיים.

השעון בטיימס סקוור הוא שעון שניות. דקה היא נצח. שעה היא גלקסיה אחרת. מי יודע, אולי אחרי כישלון פרויקט מגדל בבל, הציע אלוהים לעולם את טיימס סקוור. הוא החליף שפות, אבל השאיר מספיק מרחב ראייה מתחת לשמלות המיני של בחורות יפניות, צרפתיות, סיניות או שוודיות שבאו לגלגל על הלשון את המילה "אמריקה‭."‬ במילים אחרות: טיימס סקוור היא מהמקומות הבודדים בעולם שתייר מרגיש שנולד בהם בגלגול הקודם.

אני חוזר לארץ. הערים שזכו השנה הן נתניה, אילת ויקנעם. ברכות לזוכות, ואני מחכה לשלטי החוצות ולדגלים שיעלו את גאוות התושבים לראש התורן. מגיע להם.