אין גבול: על בעיית המסתננים והצבא
זרם המסתננים הגובר בגבול הדרום גורם לאי-נעימות בצה"ל ומעלה שאלות קשות כמו איך מתמודדים עם המצב הבלתי אפשרי הזה
בחודשים האחרונים קיבל הגבול משמעות חדשה: ההפיכה במצרים, הפיגוע ליד נטפים, התסיסה בקרב השבטים המתגוררים באזור ושיעור ההברחות וגורמי הטרור הרבים שמטיילים שם, הופכים את המשימה של צה"ל למורכבת מאוד. לצד ההתמודדות הסיזיפית עם סיר הלחץ המבעבע הזה, נאלצים החיילים מדי לילה לעקוב אחרי הפליטים שמגיעים לישראל. להבחין אם מדובר באזרחים תמימים, אם אין ביניהם גורמים שינצלו את השיירות האזרחיות לביצוע פעולות טרור, לוודא שאין שם מי שמבקשים לתפוס טרמפ ולחדור לישראל במסווה של מחפשי עבודה. לא פשוט.
מה שהתחיל כזרם של כ-5,400 פליטים בשנת 2007, הפך לשיטפון של יותר מ-14,300 בשנת 2010. בדיונים שנערכו באחרונה בפיקוד דרום מעריכים כי המספר בשנת 2011 אף יעלה. במילים אחרות, בכל יום מתעסק הצבא בממוצע עם 38 איש.
הבעיה הזו גורמת אי-נעימות לצבא: צה"ל לא רוצה להצטייר כמי שמחפש דרך מילוט מהמשימה, וגם לא להיחשד בחוסר הומניטריות. ההפך הוא הנכון. בניגוד לכוחות הביטחון המצרים, שלא בוחלים בשימוש באש חיה, בצה"ל ההנחיות לכוחות בשטח הן לנהוג במשנה זהירות, לכבד את ה"אורחים" שהגיעו מחוץ לארץ.
אבל בשיחות סגורות מודים קצינים בכירים שהמצב הוא בלתי נסבל. ראשית, הדבר מצריך משאבים רבים מהצבא, שאינם קיימים. שנית, ברור לכל שבקרוב, כאשר תושלם הגדר לאורך הגבול, יחפשו אותם בדואים, מסיעי הפליטים שעושים קופה יפה מהמסתננים - פרצות בגדר. הם לא יבחלו בשום אמצעים כדי לפגוע בה. הרי איש מהם לא ירצה לוותר על 1,500 דולר לראש.
אפשר בהחלט להבין את הצבא: דווקא
שם קראו, ולא פעם, את הדוחות השונים שמציעים פתרונות לסוגיה הרגישה. בצה"ל חושבים שהגיע הזמן שמישהו יעדכן את האמנה בדבר מעמד פליטים שנוסחה בראשית שנות ה-50. לובשי המדים יודעים שמרבית האזרחים שהם פוגשים בגבול )רובם מאריתריאה, רבע מהם מסודן ( לא באמת ברחו על נפשם, אלא באים לחפש עבודה. לא סתם מדובר בגברים בגיל שבו הם יכולים לעבוד ולשלוח כסף לבני משפחותיהם. רובם גם נשארים בישראל ולא מוחזרים למדינות המוצא שלהם.
מעבר לדאגה לצביונה של ישראל, בצבא גם חוששים כי עם התגברות המתיחות בגבול יהיה ניסיון לעשות שימוש בשיירות האזרחיות הללו לביצוע פיגועים, ואז עלולות להתרחש גם טעויות מצערות. כך או כך בצבא משוועים לפתרון ממשי, ובצדק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם