נצחיותו של קשטן: מה שעשינו ב-67
משחק העונה לא היה שוות כוחות, גם לפני הטיל חודר השוויון של אלרואי כהן, אבל מה שהבדיל בין הפועל ת"א למכבי חיפה הוא מאמן האדומים. פרישה? על הנינים הוא עוד יצעק לסגור פינה

דרור קשטן בדרבי צילום: עדי אבישי
אביעד פוהורילס סבור שהגיע הזמן האדום
לא שעד אותה דקה היה קרב שווה כוחות בגזרה המרכזית. חיפה כלל לא הופיעה למשחק ההזדמנות האחרונה. היא שלחה את בוליאט ופלאח שיסתמו חורים ואת שאר החבר'ה איבדה עוד בשדה התעופה של לרנקה.
לא צורה ולא דרך. איך ביום שיהאיה לא פותח, בוקולי, האנרג'ייזר, לא בהרכב כדי להעיר מתים ולהקים נופלים? קשה לבוא לבלומפילד ולפנטז על נקודות כשהמנוע מת והמצבר נגנב. ברגע שאין קישור, אין טעם לחלוצים. ואם כבר היו פירורי מתפרצות, הם פגשו את סבא באדיר שאסף עוד משחק עונה לספר הזיכרונות. ה-448 כמדומני. כמעט כמו קשטן.
מאמן הפועל ת"א עמד כהרגלו על הקווים, ידיים בצדדים, ריכוז עילאי. אותה פוזה שליוותה אותו בשנות ה-80, ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000. אנחנו כבר לא נהיה כאן, אבל אל תדאגו, דרור ימשיך לעבוד עם הנכדים והנינים, יבקש מהם לסגור פינה.
בעונה שבה קלינגר מתלונן על מעמדו הרעוע של המאמן הישראלי, ואיוניר קורס עם קונספט מכבי הצעיר, קשטן בונה את הפועל מחדש, כמו פאזל של אלף חלקים. הוא החזיר את אלרואי כהן לחיים, חיבר את דמארי
לתמוז, לקח את חוטבא והפך אותו לפרויקט על. בית ספר לכדורגל.
תחשבו, האיש בן 67, גיל שבו פורשים לגמלאות. יש אנשים שמיום ההולדת ה-34 מסתכלים על לוח השנה ומתחננים לרגע שבו יישבו עם הנכדים וילכו לדוג בורים בשפך הירקון. בכל זאת, הגוף עייף ויש שחיקה טבעית של הסחוס.
רק קשטן שם על עצמו את מעיל הרוח הוותיק, משפשף ביציאה את החמסה הנאמנה וביום שני הבא הוא ייסע צפונה, לק"ש, לעוד יום עבודה, כי אין אפשרות אחרת.