רחוק מבן-גוריון
כדאי לראש הממשלה לאמץ כמה דברים שדוד בן-גוריון עשה, חוץ מלצאת נגד חצי עולם. בנימין נתניהו, לא זו המורשת של הזקן
דברי שניהם התפרשו כמובן כרמז לעמדתם בסוגיה של תקיפה ישראלית באיראן. מה היה בן-גוריון עושה בעניין איראן? אף אחד לא יודע, טיפשי לשאול. אבל לא מיותר להזכיר לראש הממשלה שאם הוא כבר נתלה באיש שהדיר את אביו (של נתניהו) ועמיתיו להשקפה מהקונצנזוס, כדאי לו אולי לאמץ כמה דברים שבן-גוריון עשה, חוץ מלהחליט נגד חצי העולם. למעשה סוג המנהיגות שבן-גוריון גילם הוא דרישת קדם ללגיטימיות של החלטות מהסוג שקיבל.
בן-גוריון למשל היה אזרח שהחליט החלטות ביטחוניות מובהקות והטיל מרות של ממש על לובשי מדים. אף שהמדינה הצעירה עמדה בפני סכנות שלא נפלו בחומרתן מזו שעומדת בפני ישראל היום, הוא קיצץ בתקציבו של צה"ל - וכשהרמטכ"ל השני יגאל ידין הודיע לו שאינו מסכים לקיצוץ, קיבל את התפטרותו. הוא לא היסס לעשות מהפכות רעיוניות ואישיות בצבא, מינה צעירים כמו ידין ומשה דיין לעמוד בראשו.
עוד קודם לכן, בעיצומו של מאבק העצמאות, התעמק בסוגיות ביטחון וביצע מהפך בצמרת. הייתה לו תפיסה כוללת של סדרי עדיפויות, מקומו של הצבא בחברה ואפילו תפיסת הפעלה. למעשה איש לא קרא תיגר על ניסוחיו עד היום.
ונתניהו, הנאחז במורשתו? בישיבת
הממשלה שקדמה לנסיעתו לשדה בוקר הוא תקע עוד מסמר בארון הקבורה של מסקנות טרכטנברג, אדם שהוא עצמו הוציא לדרך ואימץ לכאורה את הדוח שלו. לפי כל הסימנים, הוא עומד להתקפל בפני לחצה של מערכת הביטחון ולחסל את מה שהוסכם על ידי מנכ"ל משרדו היוצא אייל גבאי (שגם הוא פעל בהוראתו שלו) במה שנוגע לניהול תקציב הביטחון ולשקיפות בפעולות.
נתניהו נתלה בדברים שכולם היו ידועים מראש, לא היה אדם במערכת המודיעין שלא חזה את הישגן של התנועות האיסלאמיות בבחירות במצרים למשל כדי לחזור בו מדברים שאמר במפורש לפני כמה שבועות. מה שהחל כשינוי של סדרי עדיפויות מסתיים בפטור על מכס לקניות באינטרנט.
לבן-גוריון זה לא היה קורה. ובן גוריון, שלא בחל בתרגילים פוליטיים ולא החמיץ הזדמנות להיות קטנוני, היה מופת באורחות חייו. הוא ידע שהלגיטימציה של מנהיג, ואפילו הוא האב המייסד, נובעת בראש ובראשונה מהתחושה שהוא מקיים על בשרו את מה שהוא דורש מאחרים, שהקורבן שהוא דורש מהציבור שהוא מנהיג - ובשנותיו של בן-גוריון ליד ההגה נדרשו אזרחי ישראל לקורבנות בשיעור שהיום קשה להעלות אותו על הדעת - חייב לבוא לידי ביטוי גם בחייו שלו.
נתניהו נשא את דבריו במרחק שמיעה מהצריף בשדה בוקר, בו בילה בן-גוריון רבות משנותיו כמימוש עצמי של חזון לאומי, שכמוהו מנהיגי ישראל אינם טורחים עוד אפילו לבטא. הוא דיבר ליד קברו של אדם שבהלווייתו לא נורו מטחי כבוד, לבקשתו המפורשת. בחזון, במעשה, באומץ לב ציבורי ובדוגמה אישית, דרכו של נתניהו להיות בן-גוריון עוד כה רחוקה, עד שניסיונו להיתלות דווקא בקשי עורפו של בן-גוריון מול הגויים נראה מגוחך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם