יום הבושה הלאומי
כניסתו של הנשיא לשעבר קצב בשערי הכלא היא יום עצוב לישראלים, אך מהווה גם אות מופת למדינה ולמערכת החוק שלה
מי שהיטיב לבטא הרגשה זו, אך לא היטיב להסיק ממנה את המסקנה הנכונה, הוא שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין. "לא מגיע לנו כישראלים לראות את נשיאנו לשעבר בכלא", אמר , וזה נכון. אבל המסקנה שלו שה"לא מגיע לנו" הזה צריך לפטור את הנשיא שפשע ממאסר, היא טעות. פטור כזה היה ממיט קלון על הדמוקרטיה הישראלית.
בימים האחרונים עמלו בני משפחתו של קצב, חבריו וח"כים מש"ס לממש את הרעיון של ביילין, אם כי בנימוקים שונים ודי מגוחכים. הם הזיקו לקצב יותר משהועילו. הם ניסו לחלצו מהכלא בתירוצי שווא והבל ולהביא לכליאתו - איזו בדיחה - בביתו.
אחיו ליאור אף גייס את הרמב"ם לעזרתו וציטט מספרו: "חכם זקן בחוכמה וכן נשיא או אב בית דין, אין מנדין אותו בפרהסיה לעולם, אבל כשחטא. . . מלקין אותו בצנעה. . . ואומרים לו הכבד ושב בביתך". הוא רק שכח לספר שבמסכת מועד קטן בתלמוד, שעל בסיס הנאמר בה כתב הרמב"ם את דבריו, יש מי שאומר: "חזר וסרח, מנדין אותו (גם בפומבי) מפני חילול השם". וקצב חזר וסרח ועוד איך.
איני מציע לשמוח לאידו של הנשיא לשעבר, לגמרי לא. בוודאי גם לא להתעלל בו ולהשפילו בכניסתו לכלא. מצדי, שאף יוכנס לשם בפתח האחורי. כן, מותר לגלות הבנה אנושית למצוקתו ולמצבו הנפשי הקשה, אבל אסור לגלות שום הבנה למעשיו.
ההבנה נתונה לנפגעות המעשים הללו. משום כך לא ייתכן שלא ירצה את מלוא עונשו בכלא. גם הטיעון המבקש להקל עליו
ההפך הוא הנכון. מעמדו המיוחד חייב אותו לזהירות ולהקפדה יתרה על התנהגות תקינה ונורמטיבית במיוחד. הוא נפל מגובה רב מפני שהסתחרר מהמעמד, מהכבוד ומהכוח ולא כבש את יצרו.
חז"ל אמרו, הרבה לפני מקרה קצב: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", וגם הפעם ידעו מה שאמרו. ועוד המשילו: "יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא (עכביש) ולבסוף דומה כעבותות העגלה". והעבותות האלה מושכים בכוח את בעל היצר עד שהוא נעשה עבד לתאוותיו. ראינו.
קצב, במצוקתו כי רבה, אמר בראיונות כי הוא מקלל את היום שבו נבחר לנשיא. לפחות על משהו הוא מתחרט. אבל הוא טועה אם הוא חושב שכל מה שקרה לו לא היה מתרחש אלמלא היה נשיא. קוד התנהגותו ומעשיו שהתגלו במהלך משפטו מלמדים שסביר שגם אם היה נושא בתפקידים בכירים אחרים, הייתה צצה לבסוף איזו א' אמיצה שהייתה חושפת את מעלליו.
ואגב, היום הוא מקלל, אבל כשהתמודד מול שמעון פרס על הנשיאות, חבריו ותומכיו גידפו והאשימו בגזענות את כל מי שהעז לכתוב שקצב אינו מתאים לתפקיד ופרס עולה עליו. זו עדות אישית.
היום נפל דבר בישראל. קול טריקת השערים ודלתות הכלא מאחורי הנשיא לשעבר הוא אות קין לאדם אחד, שהדביק אותו במו ידיו על מצחו, ואות מופת למדינה ולמערכת החוק שלה, שהוכיחו שאינן נושאות פנים לאיש, גם לא לרם מעלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם