אני זה לא אני
מה קורה כשהחיקוי עולה על המציאות. וגם: תקציר החדשות הסודיות
קריינית רצף:
(בלחש סקסי)
שש. ששש. . . ששש . . .
השעה שמונה וכעת נעבור לאולפן החדשות הסודיות ממרתפי רוממה בירושלים.
מגיש החדשות:
(בזהירות ובשקט)
ערב טוב, השעה שמונה, וזה הזמן לתקציר החדשות הסודיות:
כל האנשים מפחדים.
לאף אחד אין מושג מה הוא עושה.
הכל רק נהיה יותר גרוע.
יש כמה אנשים שמגיע להם למות.
הכסף שלכם לא שווה שום דבר.
אף אחד לא לבוש נכון.
לא משנה איך תגדל את הילדים שלך, בסוף תהיינה להם תלונות על הגידול.
לפחות
המורים לא מחנכים.
השיטה פסולה.
הדירה שלך לעולם לא תהיה לגמרי נקייה.
יש אנשים שממש לא סובלים אותך.
שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה.
שום דבר אינו נשאר.
אין גדר טובה.
כל הפוליטיקאים שקרנים.
כל החגים עצובים.
בכל יום העולם מתמלא ברשע ובטיפשות ומתרוקן מחמלה ואהבה.
לא יודע למה, אבל זה איכשהו מתקשר לי עם ערוץ שתיים. המרכז הוא בשוליים. אף אחד לא יודע שום דבר. לאלוהים לא אכפת.
*הקטע נכלל בהופעה שלי בערב הסטנדאפיסטים למען חופש הדיבור ומבוסס על רעיון של ג'ורג' קרליין
רק לעתים רחוקות אני מבקש את עזרת הציבור בטור. בדרך כלל - אם אני חושב שנעשה לי עוול אני מכניס את היד לכיס ומפרנס עוד עורך דין ממולח ומטופח.
אבל במקרה המאוד מיוחד הזה, באמת חשוב לי להביא לידיעת כמה שיותר מאזינים שבתוכנית הבוקר של רדיו תל אביב, של הצמד המשעשע עופר והראל, המשודרת בסינדיקציה רבת רייטינג, מישהו מחקה אותי כל כך טוב, עד שיש הרבה אנשים שבטוחים שזה אני, ולכן אני הכתובת למחמאות ולקללות שלא מגיעות לי, ויותר חשוב מזה, גורמות לי לבזבוז זמן יקר ומיותר.
עד כה מעולם לא פגעתי בחופש הדיבור, שהוא עמוד השדרה של כל דמוקרטיה אמיתית, והוא מושפל יפה גם בלעדי, אבל גם החופש שלי חשוב, לא? כנראה שהחיקוי של הראל סלוצקי הוא כל כך מוצלח, עד שכולם בטוחים שזה אני, אף שבשבע בבוקר אני לא מתעורר גם במקרה של אזעקת אמת.
וכמו איזה חתיכת קונילמל אני צריך להגיד לכל כך הרבה אנשים בהתיישבות העובדת שקמה מוקדם כדי להעיר את התאילנדים, שאני זה לא אני, אף שרוב המאזינים אוהבים אותי בתור סלוצקי יותר מאשר בתור אני. כבר שנים אני אומר גם למי שלא רוצה לשמוע אותי, שאני תמיד אעדיף את המצחיקים על הצודקים, ואם אני מצחיק, ולו באמצעות שליח, אין שום סיבה שלא אהיה מרוצה ואחזק את יד המחקה המושלם שלי.
כשהתחילו ההטרדות, ניסה המוטרד י' להסביר לכל מטריד בסבלנות ואחר כך בקוצר הרוח האופייני שלו, שזה לא הוא שמדבר ברדיו בקול שלי - זה סלוצקי. אלא שמאזיני תוכניות הבוקר, מגזר בפני עצמו, לא קנו את זה וחשבו שאני צנוע או סוציופת.
עכשיו תחשבו על זה: אם כמעט בכל יום, עשרה אנשים, רובם לא אינטליגנטים במיוחד, נכנסים איתי לשיחה של עשר דקות שבה אני צריך לשכנע אותם שזה לא אני, זה הסלוצקי ההוא - הנה לכם מצב בלתי נסבל שבו עלי לתרום שעה וחצי ביום, מזמני ההולך ואוזל גם בלי סלוצקי, כדי להסביר לציבור שאני זה לא אני.
מהר מאוד הבנתי שהדרך המהירה ביותר להיפטר ממעריצי הכפיל שלי הייתה להודות שאכן זה אני ו"תודה וסליחה, הייתי שיכור". אלא שכבר יותר משנה אני לא שיכור ובתוכנית הבוקר המצחיקה הזאת נאמרים דברים מעליבים שלעולם לא הייתי אומר.
והנה, כאילו לא די לי בהטחת עלבונות ובתגובות גסות רוח על דברים שאכן אמרתי ושאני עומד מאחוריהם, אני צריך להגן גם עם אמירות שובניסטיות של סלוצקי כמו "הכי קל לקבל סקס בדייט הראשון עם נשים שמנות, כמו (וכאן נפלט שם של זמרת מפורסמת) שבטח נותנת כבר בדייט הראשון".
חבר, שאולי הוא גם בורר של הזמרת, מטלפן אלי ואומר: "אני לא מאמין שאמרת דבר כזה ברדיו". ושוב אני מתרגל את הגמגום שלי, טוב כמעט כמו סלוצקי: זה לא אני, זה . . .". אבל גם הוא לא מאמין לי. ורק כדי לגמור עם זה איכשהו, אני שוב מתנצל על משהו שלא אמרתי שזה משהו לגמרי חדש בשבילי.
אחרי תחקיר מסוים התברר לי שלא נאמר בשום שלב בתוכנית שמדובר בחיקוי שלי, ובוקר אחד קמתי מוקדם, לא כדי לשמוע את רדיו את תל אביב, אלא את עורך הדין שלי שאמר שאכן מדובר בתרמית ובפגיעה במרשי (שהוא סוף סוף אני ולא המשתמש בי), וכן, הוא בהחלט ישמח לתבוע את הליצנים תמורת אלף דולר פלוס מע"מ.
אמרתי לו להרגיע, אבל ביקשתי ממנו לשלוח מכתב לתחנה בסדום שבו אני מברך את צמד המגישים על עליזותם וכושר החיקוי שלהם אבל גם מבקש מהם בנימוס ובאחלה להכניס באופן קבוע את המשפט המתבקש שמדובר בחיקוי ולא בדבר האמיתי, שגם הוא די נמאס עלי.
ואם הטור הזה ישחרר אותי ולו במעט מגל ההטרדות המעיק הזה, זה אולי סימן שלמרות הכל, יש עדיין איזו חשיבות ותפוצה לתקשורת הכתובה. וגם זה: אם באמת היה צדק בעולם, אלביס היה חי וכל החקיינים שלו היו מתים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם