טביביזם: סוף תקופת מכבי ת"א
המכביזם לא מת, הוא קפא וכל אחד בועט בו מדן ועד אילת. את מה שלוני התחיל, מיטש אולי יסיים. בינתיים נסתפק בתופעה ההפוכה: בעלים ללא חזון שמוביל קבוצה לאליפות. ונסיים, איך לא, ב"יאללה מדריד"
בינתיים יש קצת זמן. ניר לוין, כמו מחוג שמראה פעם בשנה את השעה המדויקת, הרי כל הזמן שם. במחלקת הנוער המהוללת שהביאה בשנים האחרונות את מכבי עד הלום. הפעם, אמר אנגלידיס, הפעם נקבל החלטות ענייניות. למשל, נמנה מנהל ספורטיבי לפני שנמנה מאמן קבוע.
אלוהים ישמור, מי היה מאמין? שבמכבי יתחילו לחשוב חיובי ורציני? מתברר שאפשר. עכשיו רק נותר להמתין למנהל הספורטיבי שיקבע את זהות המאמן.
2. אנחנו עדיין עם המנהל הספורטיבי. הוא חייב להיות מכביסט. המהל הספורטיבי לא מבטיח שום דבר. בוודאי שלא אליפויות וגביעים. הוא סתם יוכיח שהמועדון מנוהל לא רק בידי אנשי מקצוע רציניים אלא שהמנהלים הללו חייבים להיות אוהדים. כן, מכביסטים. המכביזם לא מת, הוא סתם קפא וכל אחד בועט בו מדן ועד אילת.
3. לדור שלא ידע מה פירוש המונח מכביזם. ובכן, מכביזם זה ווינריזם. ניצחון בכל מחיר. מכביזם זה לא לבנות קבוצה, זה לדרוס את הקבוצה היריבה. מכביזם זה תופעה שלא היה לה אח ורע בעולם הספורט. שחקנים של הפועל ת"א פחדו לצאת מחדר ההלבשה לחימום שלפני הדרבי כי שאגות הבוז של הצהובים לאדומים הרעישו את גוש דן כולו.
אוהדים של מכבי נחשבו לסנובים. היית מזהה אותם בקלות. בגלל השחצנות. מקטון ועד גדול, ילדותי עברה עליי בשנאה ובפחד מהצפונים של מכבי, לא פחות מאשר האהדה לשמשון ולמילאן.
לא שחלילה היה מדובר באוהדים אלימים, ממש לא. אבל הרבה לפני שנחשפנו לתופעה ששמה אוהדי בית"ר ירושלים, הביעו אוהדי מכבי את שנאתם להסתדרות ולממסד המפא"ינקי של שנות החמישים והשישים. הייתי שם בשנים ההן. עם כיפה וציציות.
4. שיחקתי שלוש שנים כדורסל בהפועל ת"א עד גיוסי. בכל יום חמישי היינו מקבלים כרטיסים למשחקים של הפועל מאדם בשם אדוארד סגל, שהיה מזכיר הפועל ת"א. לקבוצה קראו הפועל הצבי ת"א ובשנה שלפני הגיוס כבר הפועל צפון.
פיקו רוזוביץ ז"ל היה המנהל, מוסה דניאל, אבא של מוטי היה המאמן, המוזיקאים המחוננים אבנר קנר ויוני רכטר, יעקב אפלשטיין, שלונץ, יעקב )קופציק( גולדברג, שמיל נחמיאס, דני ברכה, האחים התאומים ללו ושמו זולנה ואהוד צין שהיה האבא של כולם. קבוצה טובה היינו. ממול שיחקנו נגד מכבי ת"א של פיני גרשון וצביקה שרף.
הכרטיסים שקיבלנו היו לשער 6, אבל לא כולם הלכו. זה לא היה נעים לשמוע את הקולות, לראות את הדורסנות במגרש ולחוות את הכוחנות של מכבי.
5. והניהול היה אריסטוקרטי. איזה סטייל. כל שחקן שרק מכבי רצתה היה נוחת במגרש המכביה שבצפון העיר. סמוך למגרש הבלטות שברחוב אוסישקין שבו שיקנו כדורסל עבור הפועל. שתי דקות הליכה ואיזה הבדל בגישה.
6. ולא פחות חשוב. מכביזם זה לא רק להיות אוהד מכבי.
שטויות. אף אחד לא אומר שזה לא חיוני וחשוב להכיל את ססמאות משרד החינוך והתרבות שלעיל. אבל השיח המכביסטי, המקצועני, אמור לכלול רק את השילוש הקדוש: ניצחון, אליפות, תארים. כל השאר - גניבת דעת. שיח של לוזרים. שיח של גדנ"עים וקייטנים.
7. האמת שאי אפשר להתעלם מתרומתו הנכבדה של לוני הרציקוביץ' לתחילת אובדן המכביזם. הוא היה הראשון שדיבר על מטרות שבינן לבין כדורגל מקצועני אין דבר וחצי דבר. מאז עזיבתו של הרציקוביץ' חלפו כבר חמש שנים, וחובה לציין שעל הליקויים בדרכי הניהול הילדותיים בתקופתו, הרציקוביץ' חיפה באהבה אין סופית לקבוצה ובהשקעות כלכליות אדירות. כאמור, חלפו חמש שנים. וזה מספיק זמן כדי להחזיר את מכבי למכביזם ואת המכביזם למכבי.
8. רוצים את תורת המכביזם בשתי מילים? שמעון מזרחי. ארוך מדי? אז במילה אחת: שמעון. תתפלאו, אבל מקבלים על פיתוח ויישום התורה הזו פרס ישראל.
עכשיו תחשבו מה אומר לעצמו אוהד הפועל כאשר הוא קורא כאן את הדברים, או שהוא שומע את שמעון מזרחי ברדיו או שהוא רואה אותו בטלויזיה. שלא לדבר אם הוא נתקל בו במקרה ברחוב.
הנה הנוסחה, מיסטר גולדהאר. אוהדי מכבי בכדורסל שרים בגרון ניחר בכל יום חמישי "שמעון מזרחי הוא המלך, בכדורסל אין הפועל". וכיצד מגיבים אוהדי הפועל כלפי מזרחי? "שמעון מזרחי תתאבד כבר, אני שונא את מכבי".
9. ובמגרש הכדורגל הכל שונה היום. דור שלם של צעירים גדל כאן על אימפריה אדומה ודורסנית לא פחות. ותיקי מכבי והמכביזם מתהפכים בקברם כי היוצרות התהפכו. יכול להיות שזו דרכו וטבעו של עולם, אבל גולדהאר כאן כבר מספיק זמן כדי להבין איפה הוא חי ומה צריך לעשות כדי לשנות את העולם הזה.
10. מצד שני, תראו איזה עולם ואיזה כדורגל ואיזה ניהול. הרי אלי טביב מייצג את כל מה שהוא תת-תרבות של ניהול והתנהלות. והפועל אלופה. הוא בכלל לא אוהד של הפועל, והפועל מפרקת לגורמים כל מה ומי שמתנהל מולה. וזה ברור כאור בצהריים שהכל זה לא בגלל טביב אלא למרות טביב.
עד לפני זמן קצר אמרנו אלי גוטמן. אבל גוטמן הלך וטביב ממשיך לנצח. ואוהדי הפועל אמורים לסגוד לטביב. הוא הרי פירק עבורם קבוצה. ועדיין הם לא סובלים אותו. הם לא יחברו שירים וחמשירים לכבודו. אם כבר, הם יחברו עבורו שירים שיזרזו את הליכתו.
11. אז איפה אני עומד וכיצד הדברים מתיישבים עם ההטפות למכביזם ומכביסטים שיחזירו עטרה ליושנה, כאשר אל מול עינינו נפרשת לה תופעה הפוכה לחלוטין. טביביזם.
לא אתחמק. התשובות קשות עליי ולא פעם נשגבות מבינתי. בכל זאת אלך על הפשוט ואנסה את הקל: יענקל'ה שבע, מיטש עדיין לומד את המקצוע, בית"ר לא רלוונטית ואיזי וג'קי בסך הכל נהנים מיצירתם. אם פתאום גם תבוא אליפות לקריה או לאשדוד, שתבוא. אם לא, נמשיך ליהנות מהחיים ומהכדורגל.
אל החלל הזה נכנס טביב. ללא חזון, עם מנהל מתחום הדיסקוטקים ועם קטטות רחוב עם אדם בשם פרופסור אזגי, תושב אשקלון, שעד ליום שני האחרון בקושי שמעתי את שמו וידעתי על קיומו.
כמו-כן, תמיד זה טוב ונכון לחשוב שבכל זאת גוטמן עדיין משפיע ועם ידין ואבוטבול הגיאומטרים, תמוז הרעב ואלרואי שהכישרון שלו כבר נוגע באירופה. ודמארי, הו דמארי. וגם הם, כולם, של טביב. ועל כן, אנה אני בא.
12. לא צריך לדאוג לאיוניר. עניין של זמן עד שהוא יהפוך לפרשן. הוא הרי הסביר בזמנו לנמני איך בונים קבוצה, ואז פיטרו את נמני שהסביר לנו איך איוניר הרס קבוצה.
עכשיו שוב נחזור לאיוניר הפרשן שינזוף בניר לוין המאמן על סדרה של הפסדים וחילופים מוזרים ואיך זה שדור מיכה לא פוגע וכיצד זה שלמכבי אין משחק הגנה, למרות שיש לה שחקני הגנה.
מבולבלים? קטן עליכם. קבלו את ניר קלינגר. הוא יפרשן עבורכם לא רק את פרגוסון ומצארי, הוא גם יעלה על המוקד את הפועל ב"ש שסוף סוף ניצחה, כי בכל זאת הוא הנחיל שם שיטה והותיר מורשת. ברוכים הבאים לבלה בלה לנד.
13. מחר ריאל נגד ברצלונה. אלוהים, עשה למען אוהדים שלא חטאו. עשה למען ז'וזה מוריניו וכריסטיאנו רונאלדו. הסר מעלינו כל גזרות קשות ורעות. מגר כבר את הדבר הנורא והאיום הזה שנקרא בארסה.
אקו"ם