זה רק בידיים שלכן

תעזבו את הקודקודים בשקט, הממסד הרבני והחרדים הם אלו שכופים את הדרת הנשים צריך לפעול עכשיו מתוך הבנה של מידת כוחנו

יעל פז-מלמד | 8/12/2011 9:50

תגיות: הדרת נשים

שלושה גברים עמדו להם בצד והתבדחו על הסוגיה של שירת נשים בצה"ל. ממש כמו שעושות הרבה קבוצות של גברים ונשים בכל פעם שהנושא עולה. נכון שכשהגברים הללו הם הרמטכ"ל בני גנץ, שר הביטחון אהוד ברק ומח"ט גולני אופק בוכריס, יש לכך משמעות, לכאורה, קצת מעבר לסתם התבדחות, ובכל זאת מדובר על אירוע שולי ובלתי חשוב.

המעשים של השלושה הם החשובים, ובינתיים הוכיח הרמטכ"ל שכאשר צריך לקבל החלטות, הוא נחוש בדעתו לא לאפשר הדרת נשים בצה"ל.

גם את התנהגותנו שלנו, הנשים, צריך למדוד במבחן המעשים. כאן כבר ניכרת הרבה פחות נחישות ועמידה על שלנו. במו ידינו אנחנו מאפשרות לחבורת רבנים וסתם חרדים מהשורה להכתיב לנו כיצד להתנהג, אף שאין להם שום סמכות חוקית לכך.

אנחנו למעשה מקבלות את שלטון חבורת החשוכים הללו כאילו היה תורה מסיני, שאם לא תבוצע, נשלם על כך מחיר יקר. אחרת, כיצד אפשר להסביר את התנהגותה של פרופסורית מכובדת, חוקרת חשובה, שבטקס הענקת פרסים מטעם משרד הבריאות נעתרה להוראתו של סגן שר הבריאות החרדי ליצמן, עברה לשבת ביציע בעזרת הנשים ולא עלתה לבמה לקבל את הפרס?

הסכמה גורפת של החילונים

מה פתאום היא עברה ליציע? מה פתאום היא הסכימה לא לעלות לבמה? מי זה ליצמן, לצורך העניין הזה, וממתי יש לו סמכות להורות לאנשים היכן לשבת? כל השאלות הללו, ועוד רבות אחרות, תקפות גם לגבי נשים שביקשו להספיד אב או בעל שנפטרו, ומחברה קדישא הודיעו להן שאין על מה לדבר.

נשים לא יספידו את יקיריהן, שכן קול באישה ערווה. והנשים הללו קיבלו את ההוראה המגוחכת, המנוגדת לחוק ואפילו מנוגדת להוראות משרד הדתות הנשלט על ידי ש"ס. ולמה, לכל הרוחות, זזו עשרות נשים לפינה מרוחקת בעת הלווייתו של חברן הטוב בנתניה, בהוראת חברה קדישא המקומית?

כל מה שמשיגים

החרדים המתחזים לשליחי המצווה של אלוהים, ניתן להם בזכות ההסכמה הגורפת של החילונים. לבד מכך אין להם שום כוח, ואילו היו נתקלים בהתנגדות החילונית הקטנה ביותר, כבר מזמן היו מפסיקים לכפות על כולנו את אורח החיים שמתאים רק להם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנשים.

דורות של קבלת תכתיבים מגברים עושים את שלהם, אפילו בשנת 2011. זה חלק מהדי-אן-איי שלנו. גבר אמר לנו לזוז - אנחנו זזות. מקבלות על עצמנו את העובדה שיש זכויות שאינן מגיעות לנו. כמו הזכות לשיר בציבור, הזכות להספיד, הזכות להיבחר כדיין לבית הדין הרבני, הזכות לעמוד לצד הגברים בהלוויה.

הגיע הרגע להתחיל

במקום שארגוני נשים ייצאו נגד איזו התבדחות חסרת משמעות של הרמטכ"ל, עדיף היה שיקראו לנשים לא לקיים בשום מקרה את מצוות החרדים וחלק מהציונים הדתיים, אם היא נגועה בהדרת נשים.

שערו בנפשכם מה היה קורה אם נשים היו מודיעות לנציגי חברה קדישא כאלו ואחרים שהן עולות להספיד, ויהי מה, ואיש אינו יכול למנוע זאת מהן.

מה, לא היו קוברים את המת? ומה היה קורה אילו אותה פרופסורית מכובדת בשנות ה-80 לחייה הייתה מודיעה לליצמן ולאנשיו שהיא לא תשב ביציע וכן תעלה לבמה לקבל את הפרס? יכול להיות שהייתה שערורייה קטנה, אבל היא הייתה מקבלת את הפרס, ונשים אחרות היו לומדות שכל הוראות השווא הללו הן כעלה נידף ברוח. אינן מחזיקות מעמד לנוכח ההתנגדות הקלה ביותר.

לא צריך הרבה כדי להסיר את הדרת הנשים מסדר היום הציבורי. אבל את המעט שכן צריך לעשות - הגיע הרגע להתחיל לעשות. אנחנו לא מסכנות ולא זקוקות לעזרה, רק להבנה של מידת כוחנו.