גם לגנרלים מותר לצחוק

מותר לספר בדיחות. אף אחד לא מצפה מאנשי צבא שיהיו נטולי הומור. מותר גם לבקר אותם. אבל לפני שעושים את כל הדברים הללו אפשר לנשום עמוק ולהירגע

מיכל אהרוני | 7/12/2011 17:52 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לרמטכ"ל ולשר הביטחון של מדינת ישראל יש הומור. הבדיחה שהם החליפו ביניהם במהלך תרגיל צבאי הייתה, אפילו, מצחיקה. הבעיה היא לא באיכות הקומית של שניהם אלא באופן הכמעט משעשע בו הם טיפלו בדברים אחר כך. הבעיה היא ששניהם נבהלו מהעובדה שהם בעלי הומור הרבה יותר משההומור שלהם מבהיל.

לשני גברים בעלי עמדה ועבר והווה צבאי קל מאוד להדביק שוביניזם. הצירוף של צבא וביטחון, חיילות צעירות וגברים מבוגרים אינו צופן בחובו שחר של יום חדש. לעולם יהיה מי שיקפוץ ויגיד שהשניים הללו הם מיליטריסטים, שוביניסטים, בזים לנשים, פאנל גברי, חביבי רוני דניאל וגסי רוח. הם בחזקת החשודים המיידיים בכל הנוגע לאפליית נשים, הם הרעים שנותנים ידם, בעצם היותם, לקיפוח והדרה ותקרת זכוכית.

ברגע שהם מעירים איזושהי הערה, חשובה או סתמית, החיצים מופנים אליהם. יש קבוצת נשים בישראל שעושה עבודה נפלאה בכל הנוגע לשוויון זכויות אבל באותה מידה מחזיקה בארסנל תגובה קבועה לכל אמירה של בעל דרגות.

הנשים הללו לא מבחינות בין עיקר לטפל, מבחינתן כל אמירה שיש בה איזשהו קשר לנשים שבאה מפי אותם אנשים היא שוביניסטית. מישהו אומר משהו והן מעבירות את הנשק למצב אוטומט.
מהומה גדולה על לא מאומה

גנץ וברק מכירים את התהליך ואת התגובות. לכן הם נלחצו כל כך. התגובה ההיסטרית שלהם הביאה לתגובה היסטרית של התקשורת שהובילה לתגובות היסטריות של נשים זועמות. מהומה גדולה על לא מאומה. כי מה בסך הכל נאמר בשיחה הזאת? ברק שאל מה עושות שם החיילות וגנץ אמר שהן באו לשיר. בדיחה פנימית קטנה שלא באמת פגעה באף אחת.

הימים הם ימי מלחמת תרבות, בכל יום נאמרים פה דברים הרבה יותר קשים, פוגעים וחולניים על ידי נבחרי ציבור ואיש אינו פוצה פה. אוטומטיות התגובה מעקרת

את ההבחנה בין עיקר לטפל. היא יוצרת מצב בו התגובה היא העיקר, לא מהות הדברים עליהם מגיבים. לא כל אמירה גזענית צריכה להוביל לתגובה בה מוזכר רצח רבין. לא כל אמירה בעד זכויות אדם היא בגידה במולדת או שנאה עצמית.

הבעיה עם הבדיחה החיננית של שר הביטחון והרמטכ"ל אינה טמונה באופיה. היא נמצאת באופן בו השניים הגיבו, בניסיונם הנואש להסתיר את הדברים מאוזניו של הציבור. שניהם גילו חוסר הבנה מוחלט בכל הנוגע לתקשורת חופשית, לפלורליזם ובעיקר למידתיות.

הכל היה יכול להסתיים באמירה נחמדה

שידור של אמירה כזו או אחרת היא לא שיגור קסאמים לעבר ישראל. לא כל הקלטה צריכה להסתיים בחיסול ממוקד. הלחץ שהופעל על אמצעי התקשורת הוא בלתי נתפס. הרי לו הדברים היו משודרים כפי שהם, סביר להניח שגם אם מישהו היה מבקש תגובה אפשר היה לפתור את העניין באמירה נחמדה או מקסימום בהתנצלות והכל היה חולף לו.

האופן שבו טופלה הבדיחה הגדיל אותה לממדי ענק. ההנחה היא שכשמישהו עושה כל כך הרבה כדי להסתיר משהו כנראה שהמשהו הזה מאוד חשוב.

מותר לצחוק. זה בסדר. אף אחד לא מצפה מאנשי צבא שיהיו נטולי הומור. מותר גם לבקר את אנשי הצבא. זה לגיטימי. אבל לפני שעושים את כל הדברים הללו אפשר, פשוט, לנשום עמוק. ולהירגע.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מיכל אהרוני

צילום: .

יועצת תקשורת. בעלת תואר שני בתיאטרון מאוניברסיטת מידלסקס בלונדון

לכל הטורים של מיכל אהרוני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים